יום שישי, 27 בנובמבר 2015

האומנם הפתרון היחיד לנושא הגז הוא המתווה המונח על השולחן?

יותר מדי אנשים אומרים שהפתרון היחיד לנושא משאבי-הגז של ישראל
הוא המתווה שמונח על השולחן. הם כל-כך חוששים מאי-המשך פיתוח משאבי-הגז
של ישראל, שהם מתעלמים מהתוצאה אליהם הם דוחפים אותנו: להפקיד את עתידה של ישראל
בנושא הגז בידי אותן חברות שאינן מפתחות את משאבי-הגז.

האמת העצובה היא שיש פתרון אחר, פשוט להפליא, יעיל להפליא,
וכבר עשו אותו בעולם.

חברה ממשלתית לנושא הגז.
היא לא חייבת לעבוד עם נובל אנרג'י.
היא לא חייבת ללמוד מאפס.
היא רק צריכה לחתום חוזים ולעשות רגולציה.
הרי יש מספיק חברות שירותים לאיתור, קידוח והובלת
נפט וגז שם בחוץ, שישמחו מאוד לעבודה, בעולם הזה של מחירי נפט וגז נמוכים.
לא צריך להמציא את הגלגל. אפשר לבקש עזרה ממדינות סקנדינביה.
STATOIL, חברת הנפט והגז הלאומית של נורבגיה, יכולה להיות סוג של מודל.
חשוב לזכור שניהול נכון יכול להפוך חברה ממשלתית לחזקה יותר מהמדינה עצמה 
ולכן חשוב לשמור על שליטה ציבורית אפקטיבית במיזם כזה.

אפשר לעשות את זה במהירות. החקיקה בנושאי הנפט והגז מאפשרת את הפקעת הרשיון
במקרה של הפרת תנאיו, ואי פיתוח המאגרים הוא הפרה מהסוג הזה, ועוד הפרה שלא התחילה אתמול.

למה הממשלה שלנו לא שוקלת ברצינות את הכיוון הזה?
התשובה פשוטה ועצובה ומרתקת ומאלפת בו זמנית.
הממשלה שלנו מחזיקה באידיאולוגיה נאו-ליברלית.
סוג האידיאולוגיה הזה, המקדש את השוק הפרטי,
מביט על הממשלה והגופים הציבוריים כמסוכנים מצד אחד או חסרי-ישע מהצד השני.
הוא מתעלם לגמרי מלקחי העבר, שמדינה כמו ישראל מדגימה היטב בשורה ארוכה של פרוייקטים
שניזמו, תוכננו, בוצעו ומתפקדים היטב עד היום.
והוא שובה את המחזיקים באידיאולוגיה הזו בתוכה, בצורה שהם מאמינים (במובן הכמו-דתי)
בכך שרק השוק הפרטי יכול לפעול, ובלעדיו - יהיו כאן מדבר ושממה.

לא השוק הפרטי הקים את מדינת ישראל.
אפשר גם אחרת.
אם תרצו - אין זו אגדה.