יום שישי, 4 באפריל 2014

משהו ששווה לסטודנטים ומשפטנים צעירים להכיר: התמחויות במוסדות בינלאומיים

כבר הזכרתי בפוסטים בעבר בין כלים שימושיים להתעדכנות את רשימת התפוצה של האגודה לזכויות האזרח. הודות לרשימה הזו, למדתי על כך שהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית פרסמה מדריך שנועד לסייע לסטודנטים ולבוגרים להתקבל להתמחות משפטית במוסדות בינלאומיים. זו אפשרות מעניינת, שכמשפטן צעיר הייתי שמח לדעת על קיומה, ולכן חשבתי שהיא "שווה פוסט". 

ראוי לציין שאין מדובר בהתמחות שבאה במקום חובת ההתמחות לפי חוק לשכת עורכי-הדין, אלא בסוג אחר של התמחות, הנותנת הזדמנות להתעמק ולהתמקצע למי שמתעניין במשפט הבינלאומי על שלל ענפיו. 

עוד ראוי לציין שמדובר בהתמחות שבדרך כלל אין שכרה בצידה, במובן הפיננסי של העניין (בניגוד לידע הנרכש). במדריך כתוב מפורשות "מרבית המתמחים יאמרו בבירור שתקופת ההתמחות דרשה הוצאת כספים ניכרת. לשם כיסוי העלויות נציג להלן מספר אופציות למימון. נדגיש כבר עכשיו שהרשימה אינה ממצה ועל המתמחה העתידי להשקיע זמן במחקר באינטרנט ובהתייעצות עם בוגרים וחברי סגל, במטרה לאתר לו מקורות מימון. הדבר אפשרי." 

סוגי המלגות שהוזכרו: 
  1. בישראל ניתנות מספר מלגות להתמחות כזו על-ידי משרד החוץ. בנספח א' למדריך מובא נוהל הגשת הבקשה למלגה כזו. 
  2. מלגות מארגונים אזוריים או בינלאומיים (דוגמת האיחוד האירופי) יכולים להעניק גם הם מלגות. 
  3. אם יש למועמד אזרחות נוספת, כדאי לבחון אם מדינת האזרחות הזרה מעניקה מלגות להתמחויות אלה. 
  4. מלגות ממוסדות אקדמיים (למשל, דוגמת תכנית מרכז מינרבה לזכויות אדם במסגרתה נסעו סטודנטים להתמחות בביה"ד הפלילי הבינלאומי לרואנדה). 
  5. מלגות שניתנות על ידי המוסדות הבינלאומיים עצמם. כאמור במדריך "מרבית המוסדות לא נותנים שכר עבור ההתמחות בהם. אולם, לעתים קיימות בהן תכניות ספציפיות וממוקדות בהן ניתן לקבל שכר, גם אם צנוע. כך למשל, ב-ICC ישנה אפשרות מוגבלת לקבל מימון וגם בארגונים נוספים המופיעים במדריך, כתלות בחוזק התיק של המועמד וביכולת הכספית של הארגון. לכן, מומלץ להתייעץ עם מתמחי עבר, לבחון את אתרי האינטרנט של הארגונים ואף לפנות ישירות לאנשי משאבי האנוש של הארגון, האחראים על ניהול הקבלה להתמחות, ולבדוק אם קיימות מלגות ובאילו תנאים יש לעמוד בכדי להיות זכאים להן."
רשימת הגופים המובאת במדריך, בהם ניתן להתמחות כאמור
בית-הדין הבינלאומי הפלילי (ICC)
בית-הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר (ICTY)
בית-הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה (ICTR)
בית-הדין הבינלאומי לצדק (ICJ)
בית-הדין האירופי לצדק (ECHR)
בית-הדין האפריקאי לזכויות אדם (ACHPR)
בית-הדין האינטר-אמריקני לזכויות אדם (IACHR)
הטריבונל הבינלאומי למשפט הימי (ITLOS)
בית-הדין המיוחד בקמבודיה (ECCC)
בית המשפט החוקתי של דרום-אפריקה (CCSA)
ארגון האומות המאוחדות (UN) (למשל - הלשכה המשפטית של האו"ם (OLA); משלחת ישראל לאו"ם)
ארגון הבריאות העולמי (WHO)
הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA)
קרן המטבע הבינלאומית (IMF)
הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD)
ארגון הסחר העולמי (WTO)
לשכת המסחר הבינלאומית (ICC)
הארגון הבינלאומי להגירה (IOM)
אמנסטי הבינלאומי (AI)
הצלב האדום (ICRC)
Human Rights Watch (ר"ת HRW)
International Crisis Group (ר"ת ICG)
International Justice Mission  (ר"ת IJM)

לקריאה נוספת

יום חמישי, 3 באפריל 2014

פייסבוק ככלי-סיוע למשטרה באכיפת החוק: בקשת עזרה מהציבור

לפני קרוב ל-4 שנים כתבתי בבלוג הזה על פרוייקט קשר בקהילה של משטרת התנועה של דלהי, שאיפשר דיווח על עבירות-תנועה באמצעות פייסבוק. אז זה נראה לי כמיזם חדשני, אולי אפילו עתידני.

מאז זרמו הרבה מים בירקון, וסיפור שנתקלתי בו ב-CNN מאוד ממחיש את חלוף הזמנים:

כוח השיטור הימי המשותף של מחוז Västra Götaland בשוודיה נתקל בבעיה מוזרה. באחת המארינות ניצבה יאכטה יקרה, שמפתחותיה קשורים למעקה על הרציף במשך שנתיים, כשהיא צוברת חוב של דמי-עגינה ואיש לא ידע למי היא שייכת.

המשטרה  פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה פנייה לציבור בבקשה לעזרה באיתור הבעלים. בפנייה צויין שבתוך היאכטה נמצאו עיתונים ומסמכים נורבגיים משנת 2008. התקשורת הנורבגית נתנה פרסום לסיפור והבעלים הנורבגי המסתורי התייצב לבסוף, כשההסבר - הוא שכח לגמרי מהיאכטה והיה בטוח שמכר אותה לפני שנים.

הסיפור, משעשע ככל שיהיה, הוא דוגמא טובה, לטעמי, כיצד מהפכת-המידע הולכת ומשנה דפוסים ישנים. בעיקר בדרך שבה פייסבוק נתפשת ככלי יעיל עבור כוחות משטרה בעולם למטרת קשר עם הציבור, כמובן מאליו.

עם זאת, בניגוד למסופר בפוסט ההוא מלפני 4 שנים פייסבוק עדיין רחוקה מלהיות כלי מקובל לפנייה  למשטרה.
כך למשל, עמוד הפייסבוק של משטרת ישראל  מצהיר כי "עמוד זה אינו מהווה תחליף לפניה למוקד 100 או לתחנת משטרה בכל נושא הדורש טיפול משטרתי." אבל באותה נשימה הוא גם מציע אפשרות "ספק מידע אישי, או להעלות נושא רגיש לטיפול". (מהבחינה הזו, עמוד הפייסבוק של משטרת לונדון עקבי יותר בהבהרה שפייסבוק איננה דרך ליצירת קשר עם המשטרה).

אני מאמין שמדובר בתהליך של שינוי, שבסופו גם עמודי הרשת החברתית של המשטרה יאפשרו פנייה בשעת חירום (תהא הרשת החברתית הדומיננטית באותה עת אשר תהא). התימוכין שלי לאמונה הזו היא העובדה שמעת לעת שומעים על יותר ויותר סיפורים בהם פייסבוק שימשה ככלי ליידוע המשטרה על בקשת-עזרה או על מצוקה שמחייבת התערבות של המשטרה.

אסיים בכמה דוגמאות:

לקריאה נוספת