יום ראשון, 27 באוקטובר 2013

כשכבר צצים חושפי שחיתויות, המערכת עושה את כל מה שאפשר כדי שייעלמו

אם יש פיסת-חדשות אחת שתראו השנה - תראו את הסרט הזה.


כתבתו של דב גילהר 'צדק תרדוף' בערוץ 10 מספרת על גורלם של חושפי שחיתויות בארץ ישראל, ומציגה את סיפורם האישי של חושפי-השחיתויות ברשות המיסים, מאיר משעול ורפי רותם, שניים ששילמו מחיר אישי כבד על אומץ לבם.

אבל על חומרת המצב בישראל אפשר ללמוד הרבה יותר משתיקתם של חושפי-השחיתויות האחרים, אלה שלא הסכימו להופיע בכתבה הזו ולספר על חייהם אחרי שניסו לחשוף שחיתות במקום עבודתם. כן, העובדות מדברות בעד עצמן והן מרות וקשות: מתוך עשרות חושפי שחיתויות אליהם פנו מכיני הכתבה, בודדים הסכימו להשתתף. הרוב המכריע סירב, תוך שהוא מביע חשש מפורש להיפגע עוד יותר.

למרבה הצער, את המסקנות בנוגע לשאלה האם כדאי להיות חושפי שחיתויות בישראל הסיקו לא רק אלה שהיה להם אומץ לעשות דבר-מה, והיום כבר חושבים אחרת.

גם האחרים, שהיו יכולים לעזור בחשיפת-השחיתויות התבוננו והבינו.

ח"כ אריה אלדד שהתראיין בכתבה סיפר: "התייצבו אצלי במשרד בכנסת לפני שש, שבע שנים, שמונה בכירי רשות המיסים ואמרו לי כל מה שאומר לך רפי רותם נכון ויותר מזה....האנשים האלה הסתכלו והסתכלו עוד פעם .. [אמרו] אנחנו לא רוצים את גורלו ונשארו בשקט עד הפנסיה".

אז מה צריך לקרות, לטעמי ?

  1. צריך להוציא את סמכות הענקת צו ההגנה מידי מבקר המדינה לידיו של אדם אחר, עצמאי, שלא יעסוק בביקורת לכשעצמה, אלא רק בהגנה על חושפי שחיתויות; כלומר, בדומה לנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה ונציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים, נדרשת נציבות להגנה על חושפי שחיתויות. נדרש גוף שיימדד אך ורק בתפקודו בעניין הזה.
  2. בדומה לתלונות על הטרדה מינית, גם בהקשר של חושפי שחיתויות טוענים המואשמים כי מדובר בטענות שווא שנועדו לסכל פיטורים מוצדקים. בשני סוגי התלונות ברור שברובם של המקרים יש גרעין של אמת מאחורי התלונה כי אזרח נורמטיבי לא יכניס עצמו למערבולת העניינים סביב תלונה שכזו, בלי סיבה טובה מאוד. לכן הזהירות בהפעלת צוי-הגנה על חושפי-שחיתות איננה במקומה. צריכה להינתן הגנה בכל מקרה שבו הפניה המוצהרת היא בכוונה לחשוף שחיתות, יש ראשית-ראיה לכך שהתלונה איננה מומצאת, והיחס בין חומרת התלונה לבין ההאשמות (שבוודאי יועלו) כנגד המתלונן, מחזק את הסבירות בדבר תום לב של הפונה, בכל הנוגע לתלונתו.
  3. אין להסיר צו הגנה כל עוד התלונה המקורית לעניין השחיתות נחקרת, כל עוד עיקרה לא מוצה או כל עוד ההליכים בעניינה ברשויות החוקרות לא הפכו חלוטים.
  4. לקבוע בחוק שפיטורים או או העברה מתפקיד של חושף שחיתות על רקע העילה "היעדר יכולת להוסיף ולקיים יחסי עבודה תקינים" תיעשה רק בנסיבות מחמירות וקיצוניות ביותר, וגם אז - רק תוך מתן פיצוי הולם למתלונן; שלילת הפיצויים המיוחדים תוכל להיעשות רק בנסיבות בהן הוכח שהתלונה לחשיפת השחיתויות הוגשה שלא בתום-לב.
  5. אולי החשוב ביותר - לקבוע בחוק שפיטורים או העברה מתפקיד של חושף שחיתויות ייעשו רק לאחר מתן הסכמה מפורשת לכך על ידי נציב ההגנה לחושפי שחיתויות (וכל זמן שלא הוקמה נציבות כאמור, באישורו של מבקר המדינה); יש לקוות שהשוני בין המצב המוצע של דרישת הסכמה לבין המצב כיום של דרישת התערבות, יעשה את כל ההבדל).

וכל זמן שמצב הדברים ימשיך כפי שהוא ? איש הישר בעיניו יעשה.

לקריאה נוספת