Exemptions, railroads and a lesson

While Israel slowly realizes that large conglomerates do not assists the state's economy and actually hinder it (though it remains to be seen if the strength of the Robbing Barons at the corridors of power will enable true changes), it appeared that the United States has found long ago its own balance with these vital yet problematic entrepreneurs.

A story on CNN Money telling about the way this balance has been broken, and how U.S Railroads have gone back to the economic behavior which hurts everyone around while making them richer (using exemptions from the Antitrusts laws).

The lesson is extremely simple: even at the harder times of industries, it is wrong to give complete freedom from  laws which guard others from those industries misconduct.

When legislators and regulators are requested to amend past legislation which ensures decent conduct, one must always try to look ahead, to times when the requesting corporation(s) shall be strong again, and imagine the way the market shall behave at that time, with the new arrangements being proposed.

In this day and age it is harder and harder to make this claim: past generations have made some very wise decisions, facing the same issues we face. Instead of revoking their deeds as yesterday's no-longer-relevant-wisdom, we should introduce a more careful approach, recognizing yesterday's knowledge at its true value.

על הזכות המוסרית בתמונה שפורסמה בפייסבוק

צילמתם תמונה ?
רוצים קרדיט ?
כדאי להבהיר זאת היטב למי שאתם מעבירים לו את התמונה.

ביהמ"ש לתביעות קטנות (כבוד השופטת הדס פלד) הכיר בזכותה המוסרית של צלמת לקבל קרדיט מעיתון שעשה שימוש בתמונה שצילמה ללא רשותה.
עם זאת, העיתון לא נדרש לשלם פיצויים, מאחר וביהמ"ש קבע שניתנה לו רשות לעשות שימוש בתמונה על ידי המצולמת בתמונה, שקיבלה את התמונה מהצלמת, ואשר פרסמה את התמונה בפרופיל פייסבוק שלה.
אפשר לקרוא על פסק הדין כאן.
אפשר לקרוא את פסק-הדין כאן.


קרדיט נאות: התוודעתי למקרה  בעין השביעית. 

פינו לך את האוהל וגרמו לך נזק ?

אתר המאבק החברתי מציע לכל פעיל שנפגע מהפינוי הלא-סובלני של המאהלים אפשרות שכדאי לחשוב עליה ברצינות: לתבוע תביעה קטנה. מוצע שם כתב תביעה לדוגמא (זהירות PDF!). אני בהחלט נמנה על אלה הסבורים שכאשר גוף ציבורי פועל באופן לא-נאות, אחת הדרכים האפקטיביות להעביר לו את המסר, היא הפעלת לחץ באמצעים משפטיים. זו לא הדרך היחידה, אבל זה ערוץ נוסף, ולעתים (תכופות. תכופות מדי) זו הדרך האפקטיבית ביותר.

מספר ידיעות טכנולוגיות-משפטיות שמתקשרות זו עם זו

כמה חדשות מעניינות שתפשו את עיני ויש ביניהן מן המשותף באופן מסקרן ומטריד תבעו לעצמן פוסט, ולו קצר - 

• יתכן שגוגל מצאה תרופה למלחמת הפטנטים המתנהלת כנגד אנדרואיד. 
• אבל יכול להיות שלרוב יצרני הפלאפונים החכמים מבוססי אנדרואיד יש בעיה אחרת, שקשורה לרשיונות לשימוש ב-Linux Kernel, שאת תנאיהם ייתכן והפרו. 
• גוגל לא עוסקת רק בסלולרים, כזכור. ספר מעניין שמציג היטב את העמדה של תעשיית המוזיקה, הגורסת שהאינטרנט מאיים על התרבות העסקית, ויש לשנותו, מביא מידע מעניין על פעילותן של חברות כמו גוגל ואפל לקידום התפישה שמידע צריך להיות חופשי, אותה תפישה שתעשיית המוזיקה כל-כך מתנגדת לה. 
• מתנגדים למאגר הביומטרי, ומדגימים היטב מדוע לא כדאי לסמוך על המדינה שתשמור על הטעון-שמירה... במהלך מבריק, נרכש הדומיין של ועדת וינוגרד שהופקר על ידי מדינת ישראל למרות הפוטנציאל התעמולתי שלו בידיים הלא-נכונות (או הנכונות, תלוי כמובן בפרספקטיבה), והוא משמש כעת למחאה פוליטית. 
• ואחרון - יש שוטרים באמריקה שכל-כך לא אוהבים את הרעיון שהם צולמו כשהם חורגים מסמכותם ומכים אזרח, שהם תובעים את מי שצילם אותם.... 

Greece bans shortselling

Greece has decided to ban short-selling for a period of two months. Short selling can be described as a kind of reverse equity trading method. A method  in which a person who believes an equity's price is about to fall, borrows the equity, sells it at its current  high price, and later buys it back at a lower price to be returned to the lender.

It is claimed that short selling are important for the stock market, as they assist in the discovery of  fraudulent accounting,  management  problems and other issues in the businesses behind the equities. It is also claimed that short-selling is a counter-weight to the over-optimism Bullish markets tend to adopt.

And yet, I personally believe markets can operate very will on the basic buy & sell actions, without the more complicated options. Suspicious stock can just be avoided, and eventually, in a free market, their price will fall. Maybe not as quickly as in a stock market that supports the short-selling tool, but inevitably, the market will catch on, assuming it is a stock market of rational investors who study their stocks diligently.  
The bad side of short-selling is clear: at times of great anxieties, they make massive sellouts into huge market crushes.

This is why I'm very happy about the step Greece has taken, and I do hope other stock markets will follow suit, and at least limit this practice to the upswings of the markets, at least as long as anxieties and not rationale rule the markets.

[update, 12/8/2011: The Guardian reports that "France, Italy, Spain and Belgium imposed bans on the short-selling of financial stocks for 15 days after a week of turmoil in European financial markets. Britain, the Netherlands and Austria refused to follow suit, while Germany is pushing for a Europe-wide ban on naked short-selling of stocks, government bonds and credit default swaps."
The Guardian appears to be against the ban, as is evident from the views that are referred to in the article. One would have expected the other side to be covered in the article as well, and that opinions pro-ban would have been voiced.  Reuters' report on the matter appears of a wide perspective, and adds additional info regarding this already highly complicated matter.... ]

על חלב ומלחמתה של ממשלה ביוקר-המחיה

ההצבעה על הרפורמה במשק החלב, שאמורה היתה להתקיים הבוקר, בישיבת הממשלה נדחתה למועד לא-ידוע. נראה שלראש-הממשלה התברר לפתע שבתוך הממשלה יש מתנגדים לא מועטים למסקנות הוועדה לבדיקת משק החלב, הידועה בכינויה  'ועדת קדמי' (על שם מנכ"ל משרד התמ"ת), שתכלית הקמתה היתה, לכאורה, התמודדות עם המחאה החברתית המכונה מחאת הקוטג'.

התהליך  של קיום דיון אך דחיית-הצבעה הוא מהלך קלאסי של מי שמעוניין בתוצאה מסויימת, וכשהוא מבין שהוא כנראה לא ישיגה, הוא מבצע רק את הצעד הראשון לקראתה. איני יודע אם ראש-הממשלה חשש מכך שאין לו רוב בתוך הממשלה לקבלת המלצות ועדת קדמי, או שהוא חשש ליצירת מיעוט גדול המורכב ממפלגות שעלולות לנצל את העימות עמו כדי להפוך עצמן לנציגות נאמנות של המחאה החברתית, ואולי אף לפרוש מהקואליציה תוך-כך, למען האותנטיות והבחירות ש(כנראה) בדרך.

המהלך הזה הוא רק חוליה בעייתית נוספת בתהליך קבלת ההחלטות של הממשלה בסוגיית יוקר מוצרי החלב. ישבה ועדה בזריזות מדהימה. הגיעה לדו"ח. בתחילה נשמר דו"ח  הועדה בסוד, בכוונת מכוון. לאחר מכן סיכמו שרי האוצר והתמ"ת, ללא תיאום והסכמת משרד החקלאות וללא התייעצות עם היצרנים ונציגיהם, על פתיחת שוק החלב לתחרות תוך יצירת רפורמה מבנית במשק החלב. ההחלטה אולי היתה יכולה להיות ראויה לכשעצמה בתקופות אחרות, אבל היא התקבלה  זמן קצר להפליא לאחר שאושר חוק החלב ומשק החלב הוסדר לטווח ארוך, על ידי אותה הממשלה (ראו כאן דיווח על אישורו של חוק החלב בועדת הכלכלה בדצמבר 2010 ועל אישור חוק החלב בכנסת במרץ 2011).

אבל לא  החתירה לשינוי מדיניות ומצב חוקי, זמן קצר לאחר שהושגה הסכמה (מינהג שגור ומקובל במשרד האוצר בכל הנוגע לקרבות בהם הפסיד), בעייתית בעיני כותב דברים אלה.

התיקונים המוצעים לקויים מיסודם. עיקרם הוא בהורדת המחיר המשולם ליצרני החלב (הרפתנים) ובפתיחת שוק החלב הישראלי לתחרות - כלפי פנים (במקום השוק המתוכנן הקיים כיום) וכלפי חוץ (ייבוא).
צעדים אלו, גם אם היו מתקבלים לאחר תהליך תקין של קבלת החלטות,  אינם מידתיים לטעמי. כוונתי כאן איננה למידתיות במובן של שאלת האמצעי המתאים ביותר לבעיה, או של היחס בין התועלת שבמהלך לעומת הנזק שבמהלך, אלא לעצם שאלת הקשר בין המהלך המוצע לבין התכלית המבוקשת, ככל שהתכלית הזו מוצגת כהתמודדות עם התייקרות מחירי החלב באופן ראוי.

די להגיע למסקנה שהקשר הוא בעייתי אחרי עיון קל במסקנות הדו"ח של ועדת קדמי כפי שפורסם (סוף-סוף) בתקשורת : " הוועדה בראשות מנכ"ל משרד התמ"ת, שרון קדמי, מפרסמת כעת את מסקנותיה לקראת ישיבה שתיערך בשעות הקרובות אצל ראש הממשלה על מנת לדון בהמלצות. במצגת שהכינה הוועדה היא מתייחסת לתרומה של כל אחד מהמקטעים בשרשרת לעליית מחיר הקוטג'. על פי הנתונים שנאספו על ידה, המרווח הקמעונאי של רשתות השיווק הוא זה שיצר את מירב העלייה (153%) בשש השנים האחרונות לעומת עלייה של 41% במרווח של המחלבות הגדולות (תנובה, שטראוס וטרה) ולעומת עלייה של 29% בעלות חומר הגלם שנמכר על ידי הרפתנים." כלומר, מלכתחילה, המהלכים האופרטיביים היחידים ברפורמה במשק החלב ננקטים כלפי מרכיב ההתייקרות הקטן ביותר.

לא צריך (ולא כדאי) להסתפק בנתונים שועדת קדמי בוחרת לספק. עיון קל בשינויים שעבר מחיר המטרה - המחיר המשולם לרפתן עבור ליטר חלב, ובשינויים שעבר מחיר הקוטג' בשוק החופשי, מלמד על העדר קשר בין השניים. כך למשל "כשמחיר המטרה של החלב ירד ב-8.8%, בין ינואר 2008 לינואר 2010, מחיר הקוטג' דווקא עלה ב-29%. " 

אתם לא חייבים להאמין לי. אתם יכולים לעבור על הפרסומים הרשמיים על מחיר המטרה כאן. להתרשם מהשינוי המקביל במחיר הקוטג', ואולי גם להציץ בפרסומים על מערכת-השיקולים של מי שקובע את מחירו הסופי.

כלומר, מלכתחילה הועדה שמונתה מטעם הממשלה ובחנה את השרשרת המעורבת בייצור מוצרי החלב:
 רפתנים->מחלבות->רשתות שיווק , החליטה לטפל דווקא בחוליה בשרשרת שהקשר שלה להתייקרות המוצרים הוא הקטן ביותר.

יתרה מכך, לא רק הפתרון של הורדת מחיר המטרה הוא מפוקפק. גם הפתרון של פתיחת השוק לייבוא, אינו מתמודד עם חלק גדול מהמוצרים הטריים. אותם לא ניתן לייבא. גרוע מכך, כל המלצות הועדה מתעלמות מהעובדה הבסיסית שעמדה בשורש המחאה - מוצרים ישראליים לגמרי נמכרים מחוץ לישראל בזול ובישראל ביוקר. כלומר: כבר במציאות הנוכחית של מחיר מטרה נתון, המחלבות והמשווקים מסוגלים לשווק בחו"ל את המוצרים במחירים נמוכים משמעותית מאשר בישראל.
התשובה הברורה היא שהועדה היתה צריכה לעסוק רק בשני המקטעים הבאים, לו היא חיפשה מענה ראוי להתייקרות המוצרים.

אם נתייחס ל"נתונים תומכי החלטה ומידע מחקרי" שמצוטטים בדברי ההסבר במסמך המחליטים שנדון אך לא הוצבע, קל יותר יהיה לראות שהועדה נמנעה במכוון מעיסוק במקטעים האחרים. נקרא יחד פעם אחת:

"רקע קצר לבעיה:
מחירי מוצרי החלב עלו בשנים האחרונות באחוזים ניכרים. הבסיס לשרשרת הערך נמצא בחלב הגולמי.  מחיר החלב הגולמי בישראל גבוה באחוזים ניכרים ממחיר חלב גולמי במדינות אחרות בעולם. בנוסף שוק החלב הגולמי בישראל הינו שוק מתוכנן מהליטר הראשון ועד האחרון המיוצר. התכנון לא מספק תמריצים אמיתיים להתייעלות בשוק. אין בשוק כל פתח לתחרות חופשית. ואין כדאיות ביבוא מוצרי חלב מפאת המכסים הגבוהים על מוצרים אלו.לפיכך, פתיחה לתחרות של מקטעים מסויימים בשוק תוביל בסופו של דבר, לראייתה של הועדה, להתייעלות והוזלה במחירי מוצרי החלב לצרכן. בנוסף התגלתה ריכוזיות גבוהה ועליית מחירים ניכרת במקטע המחלבות והקמעונאים."

ונקרא שוב, למקרה ששפת-האוצר הצליחה לבלבל אתכם, הפעם עם שאלות למחשבה [בסוגריים מרובעות ובסימון אלכסוני]:

"רקע קצר לבעיה:
מחירי מוצרי החלב עלו בשנים האחרונות באחוזים ניכרים. [האומנם ? תנו מבט קצר במחיר המטרה. עלו. ירדו. עלו. והאם זה קרה רק בארץ ? לא. זה קורה בכל העולם] הבסיס לשרשרת הערך נמצא בחלב הגולמי.  [איזה אחוז מהמחיר הסופי ניתן לשייך למחלבות ? ומה גוזר המשווק ? ]  מחיר החלב הגולמי בישראל גבוה באחוזים ניכרים ממחיר חלב גולמי במדינות אחרות בעולם. [אילו מדינות בדיוק ? האם מדובר במדינות בהן איכות החלב גבוהה או נמוכה ? האם המשק שם מתוכנן או חופשי ? האם משולמות שם סובסידיות ליצרנים ? האם נעשה שימוש במנגנון אחר המשפיע על המחירים והרווחיות של יצרני החלב, המחלבות והמשווקים ?] בנוסף שוק החלב הגולמי בישראל הינו שוק מתוכנן מהליטר הראשון ועד האחרון המיוצר [ומה המצב לעומת זאת בעולם "המפותח" ? ] התכנון לא מספק תמריצים אמיתיים להתייעלות בשוק [האומנם ? אז למה מורידים את מחיר המטרה כל השנים האלה ומה הן בדיוק כל הרפורמות בענף החלב שהמדינה מקדמת מאז ביטול הסובסידיות בסוף שנות ה-70' ? האם  השוק החופשי סיפק תמריצים כאלה למחלבות ולמשווקים ? ליבואני הרכב ? לחברות הסלולר ?] אין בשוק כל פתח לתחרות חופשית [נכון. זה הרי שוק מתוכנן. אבל האם תחרות חופשית כזו תועיל ? האם יש תחרות חופשית מועילה במגזרים אחרים במשק ? בענף התקשורת, למשל ? ] ואין כדאיות ביבוא מוצרי חלב מפאת המכסים הגבוהים על מוצרים אלו. [ובלי מכסים תהיה כדאיות לייבא מוצרי חלב שזמן המדף שלהם קצר ? וכשעלויות הדלק כה גבוהות תהיה כדאיות לייבא ? ]
לפיכך, פתיחה לתחרות של מקטעים מסויימים בשוק תוביל בסופו של דבר, לראייתה של הועדה, להתייעלות והוזלה במחירי מוצרי החלב לצרכן. [אפשר לראות מודל שמוכיח את הטענה הזו ומסביר גם מתי ? כי תהליכים שלא יקרו מהר, אולי לא יקרו כלל. גם כשהורד הפיקוח מהקוטג' הובטח שאין חשש. את הלקח הזה כבר למדנו ואנחנו חוששים. האם בכלל הוכן מודל שכזה במסגרת עבודתה החפוזה של הועדה ?]
בנוסף התגלתה ריכוזיות גבוהה ועליית מחירים ניכרת במקטע המחלבות והקמעונאים [מעניין. איזה אחוז מעליית המחירים משוייך "למקטע" הזה ? (מדובר בשני מקטעים, לעומת מקטע היצרנים); ומדוע לגבי עליית המחירים הניכרת לא ננקטים צעדים פרקטיים ? יתרה מכך, כאן מדובר במקטעים של "שוק חופשי" לא ? במה זה הועיל ואיך מתכוונים למנוע התייקרות דומה כשהשוק החופשי ישלוט גם בייצור החלב ? האם ייתכן ששוק חופשי איננו ערובה למניעת התייקרות ? ואם כן, אז למה הוא הפתרון הראשון לכל בעיה ? ] 

אני מקווה שהקוראים יסלחו לי על הטון הוכחני מעט. אבל אני לא אוהב שמנסים לספר לי סיפורים. ואם "הנתונים תומכי ההחלטה" כלל לא תמכו בהחלטה, החלופות שבחנה הועדה, מרגיזות הרבה יותר.
הועדה שקלה 3 חלופות על פי מסמך המחליטים:
1. פתיחת כלל מוצרי החלב במשק ליבוא. החלופה  נפסלה לפי דברי ההסבר בגלל הפגיעה במשק המקומי. אבל בפועל היא נפסלה בגלל סיבה אחרת לגמרי - זה פשוט לא רלוונטי למוצרי חלב טריים. לא מאמינים לי ? תקראו מה יש לישראל ארקין, לשעבר הממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר לספר לחבריו בנוגע לנסיונו בנושא ייבוא מוצרים טריים כחלופה (זהירות! מסמך וורד).
2.לחייב כל מי שיש לו חנות לממכר קמעונאי לסמן המחיר בו קנה מהקמעונאי והמחיר בו נמכר המוצר בחנות. לפי דברי ההסבר הפתרון נפסל בגלל חשיפת סוד מסחרי ופגימה בתמריץ הספק לתת הנחות. מעניין. לא נראה שצריך להאריך בהסבר מדוע החלופה הזו היא בעצם חלופה שנועדה ליצור רושם של ריבוי חלופות.
3. להוריד את מחיר המטרה באופן מיידי בסכום של 10-20 אג' לליטר. לפי דברי ההסבר החלופה נפסלה בגלל פגיעה חדה וקשה מדי בהכנסות הרפתנים והעדפה בפתרון מתון יותר. אין בדברי ההסבר התייחסות לעובדה שתוואי מחיר המטרה נקבע  לפי מנגנון שעוגן בחוק, שנוצרו ציפיות, הושקעו השקעות, וכל התנהלות המדינה עד למחאה החברתית האחרונה לא מאפשרת את השינוי החפוז הזה. שינוי כל-כך לא-שקול ופגום מינהלית עד כי דומה שקידום מהלך שכזה בוודאי ייפסל על ידי בג"ץ, בגלל התנהלות לא תקינה וחסרת תום לב של הממשלה.

אז מה היה לנו עד כה ? תיקונים מוצעים שאינם יורדים לשורש הבעיה, התמקדות ברפתנים תוך עיסוק מועט ככל הניתן במחלבות ובמשווקים, ושיח-חלופות מזוייף שנועד להסתיר את העובדה שהמטרה היתה ידועה מראש לועדה, כנראה עוד לפני שהתכנסה.

מדוע פעלה הועדה, פועלים שרי האוצר והתמ"ת וראש הממשלה כך, ישאל עצמו השואל ? לכך תשובות אפשריות רבות. הנה שלוש שעוברות בראשי ברגע זה:

1. התשובה הפשוטה, החוליה של ייצור החלב נמצאת בפיקוח והסדרה ממשלתיים מלאים, בניגוד לחוליות של עיבוד החלב במחלבות ושיווק מוצרי החלב. כתוצאה, קל מאוד לממשלה לנסות ולשנות את המתרחש בחלק הזה של תהליך ייצור מוצרי החלב. מה שנקרא בלשון-העם, לחפש את האבידה מתחת לפנס. 
2. התשובה הפחות-פשוטה והפחות נעימה: לממשלה קל יותר להתעמת עם מיגזר שלם מהמעמד הבינוני, מאשר עם גופים כמו המחלבות ורשתות-השיווק, הנשלטים בידי עשירי-ישראל. 
3. התשובה הנכונה ביותר לדעתי, שעושה עם הממשלה מעט יותר צדק מקודמותיה, היא שהממשלה, על פקידיה ופוליטיקאיה, היתה ונשארה נאו-ליברלית. היא איננה מעוניינת לפתור את הבעיות עליהן העם מלין, אלא לנצל את המשבר כדי להמשיך ולקדם את מה שבעיניה נכון יותר למשק ולחברה הישראלית.כלומר, במסווה של הענות לרצונו של הציבור, מבקשת הממשלה להמשיך ולקדם את השוק החופשי בישראל, למרות שהפתרון הזה כלל איננו מתייחס לבעיה שבגללה יצא הציבור במחאה, ויש סיכוי סביר להפליא שהוא כלל לא יועיל לבעיות המטרידות את הציבור. חיזוק לתשובה הזו ניתן למצוא בכתבה הבאה. 

כמובן שייתכנו סיבות נוספות, נסתרות יותר, לכיוונים שנבחרו. אולי עוד יימצאו המקום והזמן לדון בהם. 

אם הפתרון של הממשלה כל-כך מופרך, מה ניתן לעשות ? 
לכאורה, אחד הפתרונות הפשוטים  האפשריים למשבר יוקר מוצרי החלב, הוא החזרת הפיקוח על מחיר המוצרים. כזכור, בעבר הקוטג' היה מוצר שמחירו היה נתון בפיקוח. 

בואו ניזכר מה היו הנימוקים בהוצאה מפיקוח:"... סבורים, כי רמת התחרותיות בגבינות קוטג' הינה גבוהה, ולכן אין חשש לקביעה מונופוליסטית של מחיר המוצר. גבינות הקוטג' מיוצרות כיום על ידי שלוש המחלבות הגדולות".

תהליך ההוצאה מפיקוח היה ככל הנראה עוד דוגמא לדרך שבה משרד האוצר סימן מטרה, ולאחר מכן וידא שהיא מושגת, בלי לבחול באמצעים. כך לפחות תוארו הדברים על ידי התקשורת, בהסתמך על מבקר המדינה. 

השבתו של הפיקוח תחייב משטר פיקוח מתוחכם ויש התומכים בכך. אני, בניגוד להם, נמנה על אלה החושדים ביעילותם של מיזמי רגולציה מתוחכמים. איכשהוא, המשבר הכלכלי האחרון לא הותיר אותי עם בטחון רב במציאות בה רגולטורים ממשלתיים רזים נדרשים להתמודד עם שחקנים גדולים, עשירים ומתוחכמים מהם. 

אחרים מתנגדים להשבתו של הפיקוח על המחירים. הם מפנים למוצרים שבפיקוח, ואחד מטיעוניהם המרכזיים הוא שגם מוצרים בפיקוח מתייקרים, בגלל עליות המחירים בכל העולם. הצצה  בעדכון האחרון של מוצרים בפיקוח, מאשרת שאכן פיקוח אינו מונע התייקרות. אבל אם מקבלים את הטיעון הזה, נאלצים להכיר בכך שגם ייבוא לא יועיל, בוודאי לא לטווח ארוך. הובלה מחו"ל לישראל של מוצרים ההולכים ומתייקרים בעולם כולו, כשעלויות ההובלה גם הן עולות, יהפכו ייבוא  של מוצרים טריים לישראל למהלך לא כלכלי. מציאות שכזו אולי תחזיר את הייצור המקומי לכלכלי יותר, כשהצרכן הישראלי יהיה מוכן לשלם גם מחיר כפול לגביע קוטג' ממחיר השיא שהביא למחאה הנוכחית, אבל השאלה שאת תשובתה לא נדע עד אז, היא האם כל מרכיבי שרשרת הייצור המקומית יישארו זמינים לעשות כן. 

לכאורה מדובר במציאות חסרת-פתרון, אבל בואו לא נשכח: מישהו הרי כבר מצא פתרון, והצליח לשווק מוצרים ישראליים לגמרי  מחוץ לישראל בזול, למרות שבישראל הוא בחר לשווקם  ביוקר. כלומר, אין מנוס מהמסקנה (המצערת מבחינת הממשלה, ככל הנראה), שיש להתמודד עם החוליות האחרות בשרשרת-הייצור של מוצרי חלב: המחלבות והמשווקים. אם הם יודעים לשווק בחו"ל מוצרים במחירים שהצרכן הישראלי ישמח לשלם, הם צריכים לדעת לעשות זאת גם בארץ. 

ישאל השואל: אבל אם הם לא מוכנים לשתף פעולה ? אפשר להציע תשובות רבות, ואני אציע כאן מדגם קטן מהן - 

• פתרון פשוט אחד הוא רגולציה מטומטמת. קביעת תקרת מחיר שמקבילה בין המחיר בו המוצרים הישראליים נמכרים בחו"ל לזה בו הם נמכרים בארץ. הרי מי שמבקש להתחרות בחו"ל לא יוכל להרשות לעצמו להעלות מחירים כפי שהוא עשה בארץ. קהל הצרכנים בחו"ל איננו captive audience, בניגוד לקהל צרכני ישראל. 
• פתרון אפשרי אחר  הוא חזרה לימי המעורבות של הממשלה בשוק. לא חייבים לעשות את זה באופן המטופש למדי בו נעשו הדברים לפני שהנאו-ליברליזם לימד אותנו דבר או שניים על התנהלות כלכלית יעילה. הממשלה צריכה לתקן את כשל השוק, ואם הצבא הצליח להשיג מחירים טובים על קוטג', חזקה על המדינה שתדע לייצר מנגנון quasi-market (דמוי-שוק) במסגרתו היא הלקוח שקונה קוטג' עבור כולנו, ומוסר לנו אותו.
• מי שלא אוהב את שתי התשובות הקודמות (ואין לי ספק שיש בהן הרבה חורים וליקויים המחייבים מחשבה נוספת), יכול כמובן להציע לממשלה להיכנס לעקומת הייצור של המחלבות ורשתות-השיווק ולקבוע גם להן מחירי מטרה הוגנים. זה בהחלט אפשרי, אבל יחייב גיוס של די הרבה כלכלנים למשרדי הממשלה המעורבים, כדי שאלה יוכלו לעמול ולהגיע למסקנות כלכליות בעלות ערך בסוגיות האלה. ממשלה רזה לא מסוגלת לעשות את זה. מי שרוצה לעסוק ברגולציה מתוחכמת, חייב לוודא שיש לו את הידע הנדרש. 
• פתרון אפשרי אחר הוא להפסיק לנסות לשלוף מהמותן ולחפש פתרונות-קסם. להפסיק להתרגש ולהתחיל לחשוב בקור-רוח. להתבונן ביושר בהתייקרות הכלל-עולמית של מוצרי המזון, חומרי-הגלם, הדלק. ללמוד לעומק מה נעשה במשק החלב במדינות אחרות בעולם (דוגמת קנדה, האיחוד האירופאי ו-ארה"ב). לזכור שאיכות החלב חשובה לא פחות ממחירו. ללמוד את כלכלת-החלב העולמית ולמחסור המתהווה בחלב (מחסור שבוודאי לא יהפוך את הייבוא לפתרון זול יותר מייצור מקומי). ועם כל הידע הזה, לנסות וליצור פתרון בר-קיימא לעולם החדש והמופלא של מזון יקר יותר, אליו ככל הנראה אנחנו מתקדמים, עולם שיחייב מעורבות ממשלתית בכל היבטי משק החלב, ושכנראה יהיה דומה הרבה יותר לעבר מכפי שמישהו במשרד האוצר ראה בחלומותיו השחורים ביותר. 

נקודה אחרונה: קורא דברים אלה עלול להתרשם שאני מייחס תכונות מסויימות לממשלת נתניהו בלבד. אין זו כוונתי. כל ממשלות ישראל מאז אמצע שנות השמונים התנהלו על בסיס אידיאולוגיה נאו-ליברלית. הדומיננטיות של משרד האוצר, שהתגבשה בתהליך איטי וחשוב של יצירת יכולת משילות אפקטיבית אל נוכח מציאות פוליטית לא פשוטה, התחברה לה יחד עם עלייתה להגמוניה של האידיאולוגיה הנאו-ליברלית בחברה הישראלית. המשרד הוביל יד ביד עם המפלגות שעמדו בשלטון את מימושה של האידיאולוגיה הזו. היו מפלגות שקידמו את המדיניות הזו תוך שהן נוקטות ברטוריקה שאיננה נאו-ליברלית. היו שנקטו רטוריקה נאו-ליברלית קיצונית. אבל כל המפלגות שהיו חברות בקואליציה כלשהיא בישראל מאז אמצע שנות השמונים ועד הלום, שיתפו פעולה בתהליך של הקטנת הממשל הישראלי, הפחתת תפקידיו ומעורבותו במשק, קיצוצם ופירוקם של רכיבים במדינת הרווחה. מדובר בתהליך מורכב, שהתבצע לעתים בד בבד עם מהלכים סותרים, תוך מאבקים פנימיים בתוך מפלגות ובתוך הממשלה. מדובר בתהליך שהיו לו גם תוצאות חשובות ומועילות בכל הנוגע לייעול מערכותיה ומשקה של מדינת ישראל. אבל התהליך הזה הביאנו עד הלום, למקום שבו התשובה הנפוצה שיש למדינה ולרוב הפוליטיקאים והפקידים שלה לתת אל נוכח מצוקות, היא להפחית את מעורבות המדינה ולהסתמך על כוחות השוק; למקום שבו אחריות הממשלה לרווחת אזרחיה היא זכרון עמום מעבר נשכח; למקום שבו האזרחים צריכים להילחם על שינוי תודעתה של ממשלתם.

[עדכון, 8/8/2011: שמחתי לקרוא שאני לא המשפטן היחיד שסבר שהכיוון שננקט על ידי הממשלה בעייתי מעט]

ניצחון פירוס

לפעמים, כדאי לך לחשוב פעמיים האם מסמך מסויים שנמצא בשליטת הצד השני באמת יחזק את הטענות שלך.

דומני כי את השיעור העתיק הזה למדו לאחרונה, אגודות העיתונאים התל-אביבית והירושלמית. האגודות, הנלחמות במינויו של מיכאל (מיקי) מירו למנהל הרדיו ברשות השידור,  זכו בניצחון משפטי במאבקן אל מול הרשות, במסגרתו הורה השופט אייל אברהמי, סגן נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים,  לרשות השידור להעביר לאגודת העיתונאים בתל-אביב את פרוטוקול ישיבת ועדת המכרזים לבחירת מנהל לרדיו ברשות, אותה ישיבת-וועדה שבסופה בחרה הוועדה במיכאל מירו לתפקיד. במסגרת המאבק המשפטי הזה הוטחו האשמות קשות ביותר בנוגע לדרך המינוי ומניעי הבחירה במיכאל  מירו,  האשמות שמוכחשות מיניה וביה על ידו.  והנה, פרסומו של הפרוטוקול מאפשר לציבור הרחב לעיין, להתרשם ולהחליט מי הצודק - המאשימים, או שמא דווקא המואשם.

[עדכון, דצמבר 2011: דבריו של שר התקשורת, משה כחלון בכנס סגור עם פעילי ליכוד מלמדים שאולי בכל זאת היה משהו בטענות של אגודות העיתונאים. זה כמובן רק מחזק את הטענה שבבסיסו של הפוסט הזה]