בשולי אירוע הדקירה בירושלים וחקירת מח"ש את שוטרי מג"ב שהרגו את הדוקר בירי נוסף בעודו שוכב על הרצפה פצוע מירי קודם הזדמן לי לשוחח עם מי שתמהו כיצד ומדוע הירי הזה שונה מתקרית הירי הלא-חוקי שביצע אלאור אזריה בעבד אל-פתאח א-שריף. הסברתי, וחשבתי ששווה גם לציין זאת בבלוג, כי התשובה קופצת לעין לכל מי שמעיף מבט בהתרחשויות בשני האירועים:
תיעוד הוידאו של אירוע הירי בחברון (הירי על ידי עזריה)
תיעוד הוידאו של אירוע הירי בירושלים (הירי על ידי שוטרי מג"ב)
לדידי, ההבדלים ברורים:
- הירי בירושלים היה חלק מרצף אירועים מהיר ביותר, והיה במסגרת תהליך ההשתלטות על אדם שרק שניות ספורות קודם לכן דקר באלימות רבה אזרח עובר-אורח וניסה לתקוף בצורה דומה את אחד משוטרי מג"ב.
- כאשר המפגע שוכב על הרצפה הסכין אשר שימש אותו לדקירה עדיין נמצא בהחזקתו - כלומר, הוא עדיין מהווה סכנה.
הנקודה השניה רלוונטית עוד יותר מהראשונה. שכן בכל מקרה של השתלטות על מפגע, כל מי שבוחן את האירוע ואת התנהלות השוטרים חייב לזכור את נסיבות האירוע בו מצא את מותו רב סמל ראשון סלים ברכאת ז"ל.
ונזכיר:
"ביום 5.3.2002 בשעה 2:15 לפנות בוקר, כאשר עסק סלים בפעילות משטרתית סמויה והיה במארב ללכידת גנבי רכב בדרך בגין בתל אביב, נשמעו יריות מכיוון מסעדת "סי-פוד" (SEA-FOOD) ששכנה מתחת לגשר מעריב. הוא רץ למקום ברגל, על מנת לחסוך בזמן ולהגיע מהר לזירת האירוע. בהגיעו למקום זיהה מחבל היורה לכל עבר ומשליך רימונים. באקדח שלוף רץ אל המחבל כאשר הוא יורה לעברו ופגע בשלושה כדורים בגופו של המחבל, שהתמוטט ארצה.אחר כך דיווח במערכת הקשר המשטרתית "ניידות תירגעו, ניידות תירגעו, השתלטתי עליו". הוא התקרב למחבל, על מנת לוודא שאין עליו חגורת נפץ - וכשרכן מעליו הספיק המחבל לעשות את הדבר האחרון בחייו ודקר את סלים בצוואר. סלים איבד דם רב, התמוטט ומת במקום."
ואם הזכרון האומלל הזה לא מספיק, עולות גם נסיבות מותו של רס'ר שלום (צ'רלי) שלוש ז'ל.
ונזכיר :
"בבוקר יום ראשון ב' בחשוון תשנ"א (21.1.1990) לשמע צעקות מהרחוב. התמונה שנגלתה לעיניו הייתה של מחבל חמוש בסכין הנמלט על נפשו לאחר שדקר חיילת בשכונת בקעה בירושלים, ואנשים צועקים. הוא קרא למחבל לעצור, ומשלא עצר ירה בו שלום על מנת לפצוע אותו. אך המחבל הפצוע רץ לעברו ודקר אותו מספר פעמים, עד ששלום נהרג."
בשורה התחתונה, הבעיה של מי שאיננו רואה את ההבדל מתחלקת לשניים:
מצד אחד, טועים אלה הסבורים שאפשר להתבונן באירועים שהם אירועים בטחוניים ובאירועים שהם אירועים שיטוריים דרך אותה עדשה. והרי מרגע שאירוע התברר כאירוע טרור, המבט עליו חייב להיות שונה.
מצד שני, טועים אלה הסבורים שאפשר להתבונן באירוע טרור בצורה רציפה, בלי להבחין בין השלב שבו המפגע מהווה איום, לשלב שבו המפגע כבר איננו מהווה איום.
