יום חמישי, 18 במרץ 2021

חדשות כזב אינן יכולות לשמש תשתית לביקורת מינהלית על הרשויות המוסמכות

בית המשפט העליון דחה את העתירה בבג"ץ 1755/21 עמותת אנשי האמת, הוד קרובי ומזל סעדון נגד ראש ממשלת ישראל ומשרד הבריאות

מה ביקשו העותרים מביהמ"ש ?
לעצור את מבצע החיסון, לבטל את ההסכם שבין מדינת ישראל לבין חברת פייזר, להציע לכל מתחסן כתב הסכמה מדעת שיפרט טיפולים אלטרנטיביים, לבטל את הוראות החוק הנוגעות לבדיקות קורונה למתחסנים וללא-מתחסנים ואלו המחילות הגבלות בכניסה למקומות שונים.

העתירה, כפי שהיה יכול לומר מראש כל סטודנט למשפטים - נדחתה על הסף מטעמים טכניים. נצטט מפסק הדין הקצר של כבוד השופט ניל הנדל: 

'דין העתירה, במתכונתה הנוכחית רבת הזרועות, להידחות על הסף, שכן –

"כפי שהובהר פעמים רבות בפסיקה: 'בית משפט זה לא יידרש, ככלל, לעתירה המאגדת בתוכה עניינים נפרדים אף מקום שבו מועלה נושא בעל אופי דומה', ו'הלכה פסוקה היא כי דינה של עתירה שבה נתקבצו ובאו עותרים שונים ונכרכו בה עניינים נפרדים, להידחות על הסף. כל עניין קובע פרק לעצמו, אי-אפשר ואין הצדקה לדון בַּחֲדָא מַחְתָּא [באריגה אחת; בבלי, ברכות כד, א] בכולם' [...] כאשר העתירה כוללת מספר נושאים נפרדים הרי ש'ההידרשות אל כל אחד מהם עשויה להיות שונה, וכך גם ההכרעה בהם והנמקתה. משכך, קיבוצם יחד תחת אכסניה משותפת לא יוכל לעמוד'" (בג"ץ 5682/20 קוביצקי נ' שר הפנים, פסקה 13 (9.9.2020)).
אין בהתייחסות השלילית לחיסון המופץ כיום במדינת ישראל נגד נגיף הקורונה כדי לשזור את הסעדים המבוקשים לרקמה משפטית אחת. כך, למשל, התשתית העובדתית והמשפטית הנדרשת לבירור הטענות החוזיות כלפי ההסכם בין מדינת ישראל לחברת פייזר שונה לחלוטין מזו הנוגעת לסוגיית ההסכמה מדעת – והאפקטיביות של טיפולים "אלטרנטיביים" כאלה ואחרים אינה משליכה, בהכרח, על זכויות עובדים שבחרו להימנע מחיסון. לא ניתן לצרור סוגיות משפטיות מגוונות אלה בצרורה היחיד של העתירה הנוכחית, ועל כן, דינה להידחות על הסף.' 

אבל לא ההתרשלות שבהגשת עתירה בנושאים כל-כך חשובים וכבדים תוך התעלמות מההיבט הבסיסי הזה היא עניינו של הפוסט הזה. כפי שמלמדת הכותרת, התשתית העובדתית עליה נשענה העתירה נסקרת בזריזות בפיסקת הסיום של פסק הדין, בה הסביר כבוד השופט כי העתירה נדחית מבלי להידרש  - 

"לתהיות לגבי טיב התשתית העובדתית שמציבה העתירה – המבוססת על מסמך המיוחס ל"וירולוג ישראלי בכיר", שבחר לחסות בצלה הנעים של האנונימיות (פסקאות 11-12); על הנחה בדבר קיומה של תרופת פלא זולה וזמינה בדמות "שטיפת הפה ומערות האף עם מי מלח או מיץ לימון" (פסקה 30); על טבלת נתוני תמותה שמשמעותה ומקורה לא הובהרו (פסקה 41); ובעיקר, על התעקשות לתאר את מירוץ החיסונים הגלובלי כ"ניסוי" מפוקפק, תוך התכחשות מסוכנת לנזקי נגיף הקורונה (פסקה 56). כמובן, זכותם של העותרים להחזיק בהשקפות מסוג זה, אך חדשות כזב אינן יכולות לשמש תשתית לביקורת מינהלית על הרשויות המוסמכות."

אז אפשר לשמוח על כך שיש לנו הצהרה חד-משמעית על כך ש-"חדשות כזב אינן יכולות לשמש תשתית לביקורת מינהלית על הרשויות המוסמכות". 

בצד זאת, קשה שלא להצטער על כך שביהמ"ש מצא לנכון להתייחס לעתירה הנשענת על תשתית עובדתית של חדשות-כזב ככזו שראוי להימנע מלפסוק בה הוצאות

יום שני, 1 במרץ 2021

גישת האיסורים לא עובדת

ישראל כבר יותר משנה לתוך הקורונה. בשלב זה כבר ברור שבישראל איסורים על נורמות מקובלות לא מתקבלים היטב על ידי חלקים מהאוכלוסייה. 

ראו מסיבות רחוב בתל אביב. ראו טישים בירושלים. זה כנראה האתוס הישראלי שאימץ את המסורת היהודית - 'ככל שיענו אותנו כך נפרוץ'. יהודים וערבים כאחד מדגימים שבישראל אי אפשר לשנות התנהגות נורמטיבית על ידי כללים שעיקרם איסורים.

אם הבנו שהגישה לא עובדת, מה נעשה? 
נחמיר קנסות? 
נגביר את האכיפה ? 

והרי אנחנו יודעים שהאכיפה לא באמת עובדת. אולי בגלל שהשוטרים בתוך עמם יושבים ומזדהים עם התגובה הישראלית. 
אולי בגלל סיבות אחרות. אבל כשמשהו לא עובד -  להמשיך לנסותו שוב ושוב זה לא מועיל במיוחד, נכון ?

מה אני מציע ? לעבור מגישה אוסרת על גישה שתנחה, שתעזור, שתאפשר קיום אירועים בדרך הבטוחה ביותר. 
במקום מניעה - הקצאה זמנית של מבני ציבור (שגם כך השימוש בהם לא תמיד מתאפשר בגלל מגבלות הקורונה). שימוש נבון במרחבים הציבוריים - חצרות של בית הספר, תיאטראות, מגרשי ספורט וכדומה - יכול לאפשר עריכת אירועים בצד בטיחות לא רעה בפני המגיפה. 

בשלב אליו הגענו, חוסר האמון בין הממשלה לבין הציבור כפי שהוא מתבטא, למשל בפרסומים אודות הכניסה לישראל, 
מבשרים שהמורשת של תקופת הקורונה עלולה להיות הרסנית.
אני לא מדבר על החשש מ- 1984 כי אני חושב שדבר אחד טוב שאפשר לקחת מההתנהלות הציבורית הזו הוא שהציבור הישראלי מפגין חסינות מרשימה לאיסורים על נורמות מקובלות. אם זה נכון - אז לא ההפנמה של נורמות רודניות היא הבעיה שלנו.   

אז מה הבעיה שמטרידה אותי? כשאנחנו מביטים אחורה על ההיסטוריה אנחנו יודעים שהיו קמפיינים שלא הצליחו במטרתם אבל  חיזקו את הפשיעה ויצרו סלידה מתרבות שלטון החוק.  אנחנו צריכים לשים לב שזה לא יקרה לנו כאן. 

האתגר הוא  פשוט - למצוא את הדרך באמצעותה הממשלה תפסיק להיות הגורם שמפריע לציבור לחיות בצל הקורונה ותתחיל להיות הגורם שעוזר לציבור לחיות חיים רגילים ככל האפשר בצל הקורונה.