יום רביעי, 19 ביוני 2019

זה באמת ישנה מי ניצח? אולי הגיע הזמן לוותר על הלשכה ?

הבחירות בלשכת עורכי-הדין לא באמת משנות. בזמן כתיבת דברים אלה עדיין לא ידוע מי זכה בראשות הלשכה, ומי זכה במקומות במועצה הארצית ובמחוזות. אבל מה שברור הוא שעורכי-הדין הצביעו היום ברגליים.

שיעור ההצבעה בבחירות ללשכת עורכי-הדין הגיע לשפל האומר דרשני.

אין מסקנה אפשרית אחרת ממערכת הבחירות הזו, אלא שלציבור עורכי-הדין בישראל אבד האמון בלשכת עורכי-הדין.

זה הזמן שהרגולטור יפסיק לעמוד מנגד.

נכון, היו נסיבות מקלות.

  • חשדות  לפרשיות פלילות סביב יו"ר הלשכה המתפטר. 
  • עוד מלחמת השמצות בין שני המועמדים לרשות הלשכה שאין כל קשר בינה לבין כבוד המקצוע. 
אבל מלחמות השמצה היו בעבר. אני זוכר שבראשית המילניום, כסטודנט למשפטים הייתי מופתע ממלחמת ההשמצות שהתנהלה אז בין המועמדים לראשות הלשכה. עכשיו נדמה שאפשר רק להתגעגע ללכלוך של פעם.
כבר אז דובר על לשכה שאיננה מתפקדת ועל קריסת המערכת נוכח הגידול במספר עורכי-הדין.
אז בראשית שנות ה-2000, דובר על פחות מ-30,000 עורכי דין.
היום כבר מדובר על כ-80,000 רשומים מתוכם כ-60,000 פעילים (פחות או יותר).

אין מנוס מהמסקנה הנגזרת מבחירת ציבור עורכי הדין: הכרעת המחוקק להפקיד בידי הלשכה סמכויות נרחבות לניהול עצמי של עורכי-הדין איננה נכונה עוד. אולי היתה נכונה כשהיה מדובר בכמה אלפים בודדים של עורכי-דין, אבל כעת נדרשת מערכת רגולטורית אחרת.

אני לא בא להגיד כאן משהו עקרוני על הכשלון של רגולציה עצמית. אני פשוט אומר שצריך להקשיב לעורכי-הדין.

לקריאה נוספת