יום שישי, 30 ביוני 2017

למה להפנות לגישור דווקא?


אך לא כל הזדמנות קל לנצל למימוש. קשה למצוא סטטיסטיקות ברורות בנושא שפורסמו בישראל. עם זאת ניתן למצוא לא מעט טענות בנושא, והתמונה המצטיירת מהן איננה פשוטה. יש הטוענים כי "מספר התיקים המועברים לגישור ומסתיימים בהסכם הנו בין 15%-20%". במקורות אחרים פורסם בעבר "כ-51.5% מהליכי הגישור שבהם הוחל הסתיימו בהסדר גישור סופי. " וכי "קרוב לשלושה רבעים מהמתדיינים סיימו את הליך הגישור באופן חיובי." מבחינת תפישתם את התהליך. בחינת נתונים בחו"ל מלמדת על מספרים שאינם שונים מאוד. כך בהונג קונג, למשל, דווח כי "Out of the mediated cases, 38% had resulted in agreements. 62% of the mediated cases did not lead to any agreement." 

עם אחוז הצלחה שכזה, יהיו שיתמהו האם נכון היה לנסות להפעיל גישור במקרה הזה, נוכח מרכיב הדחיפות שבו. התשובה שיתנו תומכי הגישור היא חיובית ותישען על הנימוקים הבאים:
1) יש מקרים שמטבע מורכבותם מתאימים יותר לגישור מאשר להכרעה משפטית. המקרה הנדון הוא אחד מאלה - הן בבחינת ריבוי השיקולים והגורמים, הן בהכרח שבהסכמה מפורטת של כל הצדדים, הנובעת מטיבו של הסכסוך ככזה המתקיים בין צדדים להם יחסים נמשכים (בניגוד לסכסוך 'הקלאסי' שמקובל ללמד בפקולטות למשפט, של טרנזקציה בודדת). 
2) לגישור יש תכונה מעניינת - גם במקרים שבהם לא מושגת הסכמה, עצם קיום הליך הגישור מביאה לתועלות לא מבוטלות. הצדדים מכירים ומבינים יותר את העמדות השונות, לא אחת עולות אפשרויות חדשות לפתרונות, וחלק לא מבוטל של הרגשות השליליים זוכה להתייחסות, ביטוי, ולא אחת לריכוך. 

בהתחשב בעוצמת הרגשות של המעורבים, דומני שאפשר להבין את השאיפה של ביהמ"ש ליזום הליך שעשוי להביא לפיוס - אם לא מלא, אז לפחות חלקי...