יום שלישי, 8 בנובמבר 2016

ודאות קרובה לפגיעה ביסודות המשטר הדמוקרטי?

סופה המתקרב ובא של מערכת הבחירות לנשיאות בארה"ב הוא זמן טוב להרהר בתמונה הקשה שעלתה מתוכה: מועמד לנשיאות ארה"ב בחר לעשות שימוש בוטה לרעה בחופש הביטוי שלו.

האומנם חופש הביטוי צריך לאפשר למועמד בבחירות דמוקרטיות להודיע ש-
  • הבחירות אינן כשרות?
  • אחרי הבחירות הוא ישעה את הזכויות של מיעוטים מסויימים ? 
  • אחרי הבחירות יריבתו הפוליטית תהיה בכלא? 
  • הוא יכבד את תוצאות הבחירות רק אם הוא ינצח? 
הצטברות האמירות האלה מזכירה משהו, לא ?
את הדמות הזו של מועמד שמוכן לכבד את הכללים רק כאשר הם משרתים אותו כבר ראינו בעבר.
אחרים אמרו את זה הרבה יותר טוב ממני:



הנחת המוצא של המערכת הדמוקרטית היא, כדברי השופט האמריקאי לואי ברנדייס, ש"אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר". כלומר, שהדיון הציבורי יביא לבירור מידת אמיתותן של אמירות כאלה ואחרות.
אבל המציאות מלמדת אותנו שלא תמיד הבירור הזה מתבצע. האינטרנט, מכונת הנגשת המידע הטובה ביותר שהאנושות ידעה, מציגה בפנינו מצב עגום: קל יותר לבלבל מאשר לברר את האמת.
שקרים גדולים מסתובבים סביבנו. אנשים חוזרים עליהם שוב ושוב. ויש שאינם טורחים לברר או אינם מסוגלים או המתפתים להאמין, וכל אלה עלולים למצוא עצמם מאמינים בשקרים.
ההבטחה של כלי-תקשורת אפקטיביים המשמשים ככלבי השמירה של הדמוקרטיה התגלתה במערכת-הבחירות הזו במלוא מערומיה.

נוכח המציאות הזו, נדמה שאין מנוס מייצור של מאזן חדש בנוגע לחופש הביטוי, הבוחן את קיומה של סכנה ברורה ומיידית לדמוקרטיה, אם מספיק חלקים בציבור הבוחרים יאמינו לאמירה לא-מבוססת כזו או אחרת.

הסכנה הזו איננה סכנה בעלמא. כאשר מועמד מודיע שלא יכבד תוצאות של בחירות, כאשר חלקים מציבור הבוחרים עלולים להאמין לאותו מועמד ולהפסיק להאמין בתקינות השיטה הדמוקרטית, הרי שנזרעים זרעי מלחמת-אזרחים.
היא לא חייבת לפרוץ מייד. אבל די בכך שאובדן האמונה יביא פרטים בכמות מספיקה להפסיק לכבד את חוקי המדינה.

נכון, יכול להיות שכל זה לא יקרה.
יכול להיות שהמועמד הפוליטי האמור יתברר כבדיחה.
יכול להיות שהמשטר הדמוקרטי יהיה חזק יותר מכל אלה.

אבל יכול להיות שלא.

אחרי הכל, ההיסטוריה מלמדת אותנו שבדיוק בדרך הזו -
כך בונים תנועה מהפכנית.
כך חותרים תחת יסודות המשטר.
כך כתבו פרק אפל בתולדות האנושות.

השיעור שנתנה לנו ארה"ב יפה גם לישראל.
דומה שגם כאן וגם שם צריך לבחון מחדש את חופש הביטוי של מועמדים בבחירות.
בפראפרזה על דברי השופט האמריקאי, אוליבר ונדל הולמס, חופש הדיבור איננו צריך להעניק זכות לצעוק "אש!" בתיאטרון צפוף.
לקריאה ומחשבה נוספת