יום חמישי, 24 במאי 2012

סודנים לסודאן ?

למדתי מדיווחים בתקשורת שלהפגנות המחאה הערב כנגד זרם מבקשי-המקלט לאיזורים מסויימים בארץ, הגיעו חברי-הכנסת המכובדים מהליכוד, דני דנון ומירי רגב, וקראו לגרש את המסתננים מישראל.

הצטרפותם של השניים לגישתו המוצהרת של  שר הפנים הנכבד, אלי ישי יש בה הרבה מן האבסורד שהיה יכול לשעשע, בהתחשב באחריות של ממשלת הליכוד למצב הנוכחי. מין מצב  בו מרכזת המדינה את מבקשי-המקלט באיזורי-מצוקה בלי לקחת אחריות על קליטתם במחנות-פליטים (כפי שעושה כל מדינה אפריקאית ממוצעת נוכח שטף אדם שכזה המבקש מקלט).

השלטון המרכזי מתנער מאחריותו, אוטם אוזניו לקריאת ראשי-רשויות (כמו רון חולדאי הנכבד) שקוראים לממשלה לקחת כבר אחריות בנושא, ובסוף עוד מדברים נציגיו וקוראים לגירוש ? מצחיק, לא ?

זהו, שזה לא משעשע. זה גם לא מצחיק. כי אל מי הם קוראים, חברי הכנסת המכובדים הללו, ושר הפנים הנכבד הזה  ? הרי הם מחזיקים בשלטון. מדוע הם קוראים לעשייה ולא מגרשים בעצמם, בכוח השלטון שהעם הפקיד בידיהם ?

התשובה מורכבת משני חלקים:
החלק הראשון הוא אמת פשוטה אחת שכולנו צריכים לזכור - ישראל לא יכולה לגרש בחזרה את מבקשי-המקלט שהגיעו אליה מסודאן ומאריתריאה (יותר מ-85% מכלל מבקשי-המקלט בישראל) גם אם היא מאוד תרצה. אלה שתי מדינות אויב. אין לישראל קשר איתן. גם אם תחליט ממשלת ישראל להתנער ממחוייבויותיה על פי אמנת הפליטים, לזנוח את מחוייבויותיה על פי המשפט הפנימי הישראלי בנוגע להחזרת אדם למדינה בה צפויה לו סכנת-חיים, ולרמוס את מחוייבויותיה על פי המוסר האנושי והיהודי, גם אז היא לא תוכל לבצע את ההחזרות האלה. מטוסים ישראליים לא יכולים לנחות בסודאן או באריתריאה. ספינות ישראליות לא יכולות לעגון בנמלים האלה. אין קשרים דיפלומטיים שיאפשרו תיאום של החזרה שכזו.
(הערה: זה לא במקרה שמבקשי-המקלט האומללים מדרום סודאן עומדים בראש מעייניו של שר הפנים הנכבד. אותם 700 בני-אדם נהנו מהמקלט שישראל העניקה להם בלי לעשות בעיות לאף אחד, בלי לפשוע, חיו כאן בבטחה בזמן שמולדתם נקרעה תחת מלחמת-אזרחים ארוכה, קשה ומרה. והם - דווקא הם - הפכו להיות המטלית האדומה בעיני השור כבוד השר ישי, כשהוא הבין שהקמת דרום-סודאן מאפשרת החזרתם אל המדינה - כי יש כאן מדינה שאיננה אוייבת לישראל. יש עמה יחסים דיפלומטיים. מטוסים ישראליים יכולים לנחות בשטחה. אפשר לדבר עם הנהגתה על מהלך שכזה. המהלך אומנם מחייב התעלמות מהמצב הבטחוני הקשה שבדרום-סודאן, העומדת על סף מלחמה עם שכנתה הצפונית, סודאן, בגלל משאבי-הנפט; הוא גם מחייב התעלמות מהעובדה שבדרומה של דרום-סודאן שני שבטים שהשתחררו מעולה של מלחמת-השחרור המשותפת ברודנות הסודנית מציינים את החירות הדרום-סודנית בטבח הדדי. ובעיקר - הוא מחייב התעלמות מהעובדה שמדובר בפחות מ-1% מכלל מבקשי-המקלט בישראל, ובקבוצה שכלל איננה בעייתית - רובה המכריע נמצא בישראל שנים, והוא מהווה דוגמא ומופת למבקשי-מקלט נורמטיביים המפיקים את המיטב מההגנה הקבוצתית שישראל העניקה להם, תוך שגם ישראל נהנית מפירות עבודתם.  מה שממשלת ישראל הקפידה שלא להתעלם ממנו היא עובדה אחת פשוטה - התמודדות עם הבעיה שנמצאת תחת הפנס, תאפשר להציג מחזה בפני הציבור כממשלה אשר עושה דבר-מה. וכך אפשר יהיה לקוות שאותו הציבור לא ישאל שאלות קשות).


החלק השני לתשובה הוא אמת פחות פשוטה, אבל הוא מחייב קודם שאילת שאלה: מדוע הם עושים את זה ?
למה לקרוא לגרש אם אתה לא מתכוון לגרש בפועל ?
מה, הם לא מבינים שהמשמעות האמיתית של הקריאות האלה היא תיאור ותיוג ציבור שלם של "אחרים",
שביקשו מקלט בקרבנו,
כאילו הם איום עלינו ?

לפני שנענה בתשובה מקורית משלנו, בואו ננסה רגע להרהר יחד. האם לא מוכרת לנו פעולה דומה של אנשי ציבור במקומות אחרים ? חכו רגע. הזיכרון שלכם מייד יתחיל לעבוד. העם היהודי חווה חוויות שכאלה לרוב בעברו, במשך 2000 שנות גלות. פוגרום "הפרהוד" בעיראק למשל. פרעות קישינב (ברוסיה דאז), למשל.

זו האמת הפחות פשוטה. האמת שכלל איננה משעשעת. אבל היא צריכה להיאמר.

הנהגתה של ישראל - הממשלה וחברי-הכנסת מן הקואליציה - עוסקת בהסתה. ההסתה מתנהלת בהנהגתו של ראש הממשלה נתניהו. יש כאן תהליך מכוון של הפחדת העם שעל הנהגתו הם מופקדים, תוך התעלמות  מהאחריות שבמעשיהם ובמחדליהם למצב עליו הם מדברים, ותוך התנערות נפשעת מהמשמעות וההשלכות האפשריות של אמירות שכאלה בתוקף תפקידם הציבורי.

המון העם הקשיב היטב למה שהיה למנהיגיו לומר לו.  והתוצאות כבר נראות היטב בשטח.

תשאלו: למה הם מסיתים ?
ואשיב כיהודי, בשאלה: למה הסיתו כנגד היהודים כאשר הם שהו בגלויות ?

תגידו לי - הוי לחושבים אוון.
ואשיב - למי שהקשיב וקרא את דיווחי התקשורת הערב, וחזה בהמון יהודי מוסת המבקש לפרוע פרעות, אין מנוס מלהבין שיש החושבים מחשבות-אוון סביבו.

הוֹי חֹשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ כִּי יֶשׁ לְאֵל יָדָם.