יום שישי, 18 בפברואר 2011

נגישות, תקציב ופוליטיקה

הארץ מדווח הבוקר שהתקנות שאמורות להסדיר את הנגשתם של מקומות ציבור לא נחקקות בשל סירובו של שר הפנים לחתום עליהן. התקנות, שאושרו בכנסת כבר לפני יותר מחצי שנה, מעוכבות על ידי השר, מאחר והוא מבקש להוציא מהרשימה יישובים חלשים שלדעתו לא יוכלו לעמוד בעומס הכלכלי של ההנגשה.

אל תטעו כאן - זהו לא אלי ישי אל מול נכי ישראל. זהו משרד הפנים שמעדיף את האינטרס של היציבות הכלכלית של הרשויות החלשות על פני האינטרס של הנגישות של ציבור האנשים עם המוגבלות בישראל.

הבעיה היא שמשרד הפנים מתעלם מהאחריות שחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות מטיל גם עליו.
אם המשרד משוכנע שאין שום אפשרות לרשויות החלשות לעמוד בנטל שיטילו עליו התקנות, הפתרון הוא לא לרוקן את החוק מתוכן, אלא להפוך את מימוש החוק לפרוייקט לאומי. לתבוע תקציבים מיוחדים ממשרד האוצר, שיתועלו על ידי משרד הפנים ובפיקוחו לפרוייקטי הנגשה ברשויות המקומיות החלשות.

אבל כדי שהרעיון הזה יתגשם, נדרשת מחוייבות פוליטית לאינטרסים של ציבור האנשים עם המוגבלות בישראל.
אלי ישי, שאיתרע מזלו להיות השר שבמשמרתו התגלתה ערוותם של שירותי הכבאות הישראליים, יבחר לקחת על שכמו את הצלב הזה ?

אני מסופק מאוד, וחבל. כי אם יש דבר אחד שאפשר לומר על פרק הנגישות בחוק השוויון, הוא שהמימוש שלו יהפוך את את מדינת ישראל למקום טוב יותר לחיות בו, לכולנו.

[גילוי נאות: כותב פוסט זה היה מעורב בחקיקת פרק הנגישות בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ובראשיתם של הדיונים באישור התקנות מכוח פרק זה, בתקופה בה עבד בלשכה המשפטית של הכנסת כמתמחה וכעו"ד]

תגובה 1: