עוד דוגמא לדרך בה מקרים קשים מייצרים הלכה משפטית רעה, בדמותו של עוד פסק דין בו ניסתה מדינת ישראל להתחבא מאחורי חוק הנזיקין האזרחיים כדי לא לשאת באחריותה למותם של אם וילדיה במהלך פתיחת ציר בחבל עזה.
נסיבות פסק הדין, בתמצית נבעו מכך שבזמן פתיחת ציר, בימי מבצע "חומת מגן", באיזור חבל עזה, פרס טנק את שרשרתו, ומפקד הטנק טעה לחשוב שהטנק עלה על מטען. הוא זיהה דמויות חשודות באיזור הטנק ופתח לעברן באש מדוייקת וקטלנית. הקורא את פסק-הדין מוצא את כותבו מתפלפל ומסביר מדוע פתיחת ציר בנסיבות האלה איננה פעולה מלחמתית, בעוד שכל אדם ששכלו ישר יכיר בכך שהנסיבות האלה בוודאי נופלות לקטגוריה של פעולה מלחמתית.
היתה כאן טעות של חייל, בשטח, בנסיבות שלאורן ולנעליו לא ירצה או יוכל איש מאיתנו להיכנס.
זו סוג התקלות המבצעיות שככל שנרצה למנוע, כנראה יתרחשו. זו המציאות הנוראית שנוצרת כל עוד חיילים חמושים החרדים לחייהם לאור איומים קונקרטיים ואזרחים חפים מפשע המנסים להתקיים למחייתם יהלכו יחד באותו איזור גאוגרפי.
אבל המדינה מגדילה לעשות, ואחרי שהיא יוצרת במדיניותה הבטחונית, התקציבית והפוליטית מצב בו חייליה נאלצים לפעול ולעתים להגיע לתוצאות טרגיות, מזעזעות וכואבות, היא עוד מנסה לחסוך מכספה וממשיכה לפגוע בעוד אנשים, על ידי עיוות נפשם והגיונם של שופטיה ושל משפטה.
מדוע כל-כך קשה למנהיגנו להוציא החלטת ממשלה, שבנסיבות בהן ברורה אחריות המדינה לפגיעה בחפים מפשע שהיו במקום הלא-נכון, בזמן הלא-נכון, אין להסתתר מאחורי חסינות המדינה מתביעות ?
לבי עם שופטי המחוזי והעליון, שניסו לעשות צדק אל מול מציאות קשה. אולי קשה מנשוא.
ובכל זאת נתנחם בכך שיש שופטים בירושלים המבכרים את מוסרם על הגיונם. גם במציאות הזו.
[לצערי לא מצאתי נוסח חופשי מעודכן של חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) במרחבי האינטרנט]
נסיבות פסק הדין, בתמצית נבעו מכך שבזמן פתיחת ציר, בימי מבצע "חומת מגן", באיזור חבל עזה, פרס טנק את שרשרתו, ומפקד הטנק טעה לחשוב שהטנק עלה על מטען. הוא זיהה דמויות חשודות באיזור הטנק ופתח לעברן באש מדוייקת וקטלנית. הקורא את פסק-הדין מוצא את כותבו מתפלפל ומסביר מדוע פתיחת ציר בנסיבות האלה איננה פעולה מלחמתית, בעוד שכל אדם ששכלו ישר יכיר בכך שהנסיבות האלה בוודאי נופלות לקטגוריה של פעולה מלחמתית.
העצוב באמת כאן הוא הבחירה של המדינה לנסות להסתתר מאחורי החסינות הקבועה בחוק הנזקים האזרחיים (אחריות המדינה) , בנסיבות בהן ברור שעל המדינה לקחת אחריות על מעשי חייליה, שמאלצת את השופטים לעשות אונס בהגיונם.
מתו כאן אזרחים חפים מפשע על לא עוול בכפם ועל כך אין כל ויכוח. היתה כאן טעות של חייל, בשטח, בנסיבות שלאורן ולנעליו לא ירצה או יוכל איש מאיתנו להיכנס.
זו סוג התקלות המבצעיות שככל שנרצה למנוע, כנראה יתרחשו. זו המציאות הנוראית שנוצרת כל עוד חיילים חמושים החרדים לחייהם לאור איומים קונקרטיים ואזרחים חפים מפשע המנסים להתקיים למחייתם יהלכו יחד באותו איזור גאוגרפי.
אבל המדינה מגדילה לעשות, ואחרי שהיא יוצרת במדיניותה הבטחונית, התקציבית והפוליטית מצב בו חייליה נאלצים לפעול ולעתים להגיע לתוצאות טרגיות, מזעזעות וכואבות, היא עוד מנסה לחסוך מכספה וממשיכה לפגוע בעוד אנשים, על ידי עיוות נפשם והגיונם של שופטיה ושל משפטה.
מדוע כל-כך קשה למנהיגנו להוציא החלטת ממשלה, שבנסיבות בהן ברורה אחריות המדינה לפגיעה בחפים מפשע שהיו במקום הלא-נכון, בזמן הלא-נכון, אין להסתתר מאחורי חסינות המדינה מתביעות ?
לבי עם שופטי המחוזי והעליון, שניסו לעשות צדק אל מול מציאות קשה. אולי קשה מנשוא.
ובכל זאת נתנחם בכך שיש שופטים בירושלים המבכרים את מוסרם על הגיונם. גם במציאות הזו.
[לצערי לא מצאתי נוסח חופשי מעודכן של חוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) במרחבי האינטרנט]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה