יום שישי, 30 ביולי 2010

הצעת חוק הפיקוח על מעונות יום לפעוטות

אחרי שנים בהן כולנו מתלוננים על המציאות ההזויה בה דווקא על המעונות לפעוטות - ילדים מתחת לגיל 3 - אין פיקוח ממשלתי, הונחה סוף סוף הצעת חוק ממשלתית על שולחן הכנסת. עכשיו רק צריך לקוות שההצעה תקודם בזריזות הראויה.
אני לא אכנס כאן לפרטי ההצעה, אבל 4 נקודות בה צרמו לי מאוד, אפילו לפני ירידה לפרטים -

  • העובדה שהיא תחול רק על מעונות/גנים שבהם יותר מ-7 ילדים, ובכך ימשיכו להתקיים ללא פיקוח כל אותם פעוטונים פרטצ'יים המוכרים לנו... ; 
  • השימוש שעתיד להעשות בגופי בדיקה פרטיים על פי ההצעה - ההפרטה של הפיקוח נמשכת (למרות שכמובן יהיו גם סמכויות פיקוח לפקחים ממשלתיים), ומודל הרישוי בדומה לרכבים ממשיך לקנות שליטה ולהפוך להיות פופולרי ונפוץ באכיפה ובבקרה הממשלתיים. הצופה המודע לאוזלת היד והתקציבים הממשלתיים בנוגע לפיקוח מבין את השיקול שבנושא, אבל כולנו מכירים מהכבישים את ההבדל בין רישוי המכוניות לאכיפת חוקי התעבורה ביום-יום...
  • העובדה שכל תוכן הההוראות שיסדירו את פעילות המעונות יוסדר בתקנות ולא בחוק עצמו. מה שאומר שעוד תידרש סבלנות רבה מצידנו לפני שנראה את החוק הישראלי מסדיר את פעילות המעונות לפעוטות; 
  • ההחלה ההדרגתית להדהים  - בשלוש השנים הראשונות לאחר תחילת החוק, הוא יחול רק על מעונות שבהם 20 ילדים לפחות; בשלוש השנים שלאחר מכן על מעונות שבהם 14 ילדים לפחות; בשלוש השנים לאחר מכן (שנים 6 עד 9 לתחילת החוק) הוא יחול על מעונות שבהם 10 ילדים לפחות; ורק מהשנה העשירית הוא יחול על מעונות שבהם 7 ילדים לפחות... ברור שמדובר כאן במערך מורכב ובעייתי שיידרש זמן לרגולציה שלו, אבל אם ממילא מגבילים רק למעונות גדולים ובינוניים, תוך הימנעות מפורשת מהמעונות הקטנים, אפשר היה להסתפק ב-3 שנים של כניסה לתהליך. הרי ממילא, כמפורט לעיל, עוד יהיה זמן במסגרת התקנת התקנות להקמת המערכים הנדרשים ולהערכות להפעלת החוק ; 

אבל לפחות נתנחם בכך שהתהליך התחיל סוף-סוף....

יום חמישי, 22 ביולי 2010

מדברים על הצעת חוק הגיור. אז מה היא בעצם ?

חוק הגיור המוצע, שיש הסוברים שהוא אסון לקשר עם העם היהודי בתפוצות ויש הרואים בו הכרח לעם היהודי היושב בציון, נראה לכאורה כחוק תמים.
מצד אחד ההצעה,בנוסחה הנוכחי, משמרת את החלטות הממשלה הקודמות שהכירו בגיורים לא אורתודוכסיים. מצד שני, ההצעה מקנה סמכויות לבתי-דין מיוחדים של רבני-עיר לבצע גיורים, בתנאים שונים, מה שיהפוך את הגיור לנגיש ופשוט והתהליך יהיה כפוף - כולו - לפיקוחם והנחייתם של הרבנים הראשיים לישראל.
אפשר למצוא את הצעת החוק שהכינה ועדת החוקה של הכנסת כאן , ולהחליט לבד מי נראה כצודק יותר - התומכים או המתנגדים.

אפשר גם לקרוא קצת, ולהתרשם ממגוון הדעות בנושא (למשל: כאן, כאן  , כאן,  כאן וכאן). אפשר לקרוא את דעתם של הקוראים להקל בגיור, של המחמירים בגיור, על החפצים בגיור ועל המיועדים לגיור.

ואפשר גם לחשוב על התהליך הזה, של הצטרפותו של אדם לקבוצה, על מה שדורשים ממנו היום, על מה שכנראה דרשו ממנו לפני כך-כך שנים, ועל הדרך שהעם היהודי והאמונה היהודית עשו מאז ועד היום. 

יום רביעי, 21 ביולי 2010

האם לשקר כדי לקיים יחסי-מין זה לאנוס ?



ביהמ"ש המחוזי בירושלים פסק,על פי דיווחי התקשורת (לצערי לא הצלחתי למצוא פרסום פומבי של פסק הדין, נכון לכתיבת הפוסט, ועקרונותיי מונעים ממני להפנות לפסק דין באחד המאגרים המסחריים), כי גבר הורשע באונס, מאחר ושיקר לאישה עמה קיים יחסי-מין בנוגע לזהותו.

הגבר, סבאר קאשור, בן 30 מירושלים, הורשע כי הציג עצמו בפני האישה כרווק יהודי, בעוד הוא ערבי מוסלמי נשוי ואב לילדים. הוא הציע לה להילוות עמו לבניין שם קיימו יחסים בהסכמה. לאחר מכן התבררה לאישה זהותו האמיתית, והיא הגישה תלונה במשטרה על אונס. ההרשעה נעשתה במסגרת הסדר טיעון בה הודה בביצוע אונס ומעשה מגונה.


מבחינת לשון החוק, אין כאן משהו חדש. חוק העונשין, באחת החלופות להגדרת עבירת האונס, קובע כי הבועל אישה בהסכמת האשה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה, הרי הוא אונס ודינו - מאסר שש עשרה שנה.

עובדות המקרה מציגות בבירור שהייתה כאן השגה של  סקס במרמה בנוגע למיהות העושה.

ידוע וברור לכולנו, שמרמה בנוגע למהות המעשה היא עניין של יום-יום בחברה האנושית. פלוני ואלמונית נפגשים, היא מחמיאה לו, יוצרת בו רושם שהיא מעוניינת בקשר רומנטי ארוך טווח שיהיה מושתת על אינטימיות בריאה וטובה, ולאחר שהשניים עושים זה בזה מעשים שונים, היא נעלמת לה כלעומת-שבאה, והבחור נותר אומלל ופגוע. התרחשויות דומות קורות כשפלוני מציג עצמו כפנוי המחפש אחרי קשר, בעודו תפוש המחפש דרך להעביר את זמנו בנעימים. עוד ידוע לכולנו שהחברה שלנו עדיין איננה מתקדמת דייה כדי שהחלוקה המגדרית תהיה זהה, וברוב המקרים, כפי שמבהירה גם לשונו המגדרית הלא-פמיניסטית של חוק העונשין, הנפגע מסוג כזה של התנהגות היא נפגעת.

אבל בשאלה האם כל חבריה של החברה הישראלית תמימי-דעים כי מדובר במקרים האלה  באונס ? אני מסופק.

השאלה הנשאלת במקרה הזה, היא האם במדינה דמוקרטית, שערך השוויון הוא נר לרגליה, הצגת אדם את עצמו כאילו הוא משתייך לקבוצה אתנית מסויימת, שאיננה מצג-אמיתי, יכולה להחשב כהשגה במרמה לגבי מיהות העושה. האומנם נאמר שאדם שהציג עצמו כיהודי במטרה לקיים יחסי-מין בהסכמה עם ערבייה, ייראה כמי שאנס אותה, רק בגלל ששיקר לגבי זהותו האתנית ?
ומאידך גיסא, ביודענו שיחסי-אישות מובילים, או לפחות עלולים להוביל, אל עבר היחסים הרציניים והנישואין, האם אין נתון כהשתייכות אתנית מהותי לעצם השאלה האם יש כאן בכלל רקע ראוי לפיתוחה של מערכת-יחסים ?

מדובר בסוגיות לא-פשוטות, שנוגעות בכמה מהחיכוכים המרכזיים בחברה הישראלית המודרנית. יחסי יהודים-ערבים ויחסי גברים-נשים, וכבר הולך ומסתמן שבקרב הזה, הפמיניסטיות ונציגי המיעוט הערבי מסמנים את הצד שכנגד כמטרה ראויה, בקרב על המטרה הנחשקת על ידי שני הצדדים כאחד - שוויון מהותי אמיתי.

בעובדות אלה יצטרך להתלבט בית-המשפט העליון של מדינת ישראל.

הערעור כבר בדרך.

לכשעצמי, מעבר לתחושה הלא-נוחה הנמשכת בתוכי כשאני נתקל בנסיבות בהן נראה כאילו המחוקק מפורש כמי שבוחר למשטר את התנהגות הפרטים בתחומים שספק אם ראוי להפכם לעניין הציבור, ומעבר ללבטים המכרסמים בי כשאני נתקל בהתנהגויות שספק בעיני האם אכן נכון שמשטרת ישראל היא שצריכה להילחם כנגדן, אני ממשיך לתמוה - מדוע ולמה בחר מר קאשור להגיע להסדר טיעון.... 

יום שלישי, 20 ביולי 2010

הצעת חוק פרטית הונחה היום, וזה כבר רציני....

גבי גזית, בתוכנית הבוקר שלו, היום ב-103 FM, סיפר על הצעת החוק המקודמת על ידי 22 ח"כים שנועדה להטיל אחריות פלילית על גברים הצורכים מין בתשלום, במטרה להילחם בתופעת הזנות. גזית הזכיר שהנושא כבר נדון בתוכניתו בעבר, אבל מאז הצעת החוק גובשה, והונחה על שולחן הכנסת, וזה כבר מעיד על רצינות... על הצעת החוק נדון בהקשר אחר. בפוסט הזה אני מבקש לדון ברצינות המיוחסת למעשה של הנחת הצעת חוק על שולחן הכנסת.

למען האמת, הופתעתי מהאמירה הזו. גבי גזית ידוע כעיתונאי ותיק, שחלק מהזמן אף נשמע כמי שיודע על מה הוא מדבר, והנה לפתע הוא כושל באמירה שטותית שכזו.
המחקר המצויין  (או בלשון המכון הישראלי לדמוקרטיה - נייר עמדה) פרי עבודתם של דנה בלאנדר וערן נחמיאס בהנחיית פרופ' דוד נחמיאס, "חקיקה פרטית", בפרק העוסק בהיקף החקיקה הפרטית,  מלמד ששיעור ההצלחה בקידום הצעות חוק פרטיות מרגע הנחתן על שולחן הכנסת הולך ויורד מכנסת לכנסת, ומאז הכנסת העשירית הוא עומד מתחת ל-10% אחוזי הצלחה, כשמגמת הירידה נמשכת. גורם חשוב בהקשר הזה הוא הגידול האדיר במספר הצעות החוק המונחות על שולחן הכנסת.
כך, בכנסת ה-16, האחרונה שכיהנה יותר מ-3 שנים, התקבלו בסך הכל 199 הצעות חוק פרטיות והפכו לחוקים, וזאת למרות שעל שולחנה של הכנסת הונחו 4492 הצעות חוק (כ-4.43%...)

כפי שסיכמו בלאנדר וקליין:
 " למעשה, רוב הצעות החוק הפרטיות המונחות על שולחן הכנסת הן בגדר                 'הצהרות חוק' שאינן עולות לדיון כלל." 

וכך צריך להתייחס לאקט הזה. הנחת הצעת-חוק היא -בחלק גדול מן המקרים - אקט שעיקרו יחסי-ציבור. לאחר נקודה זו נדרשת עקביות, נחישות, ועבודה פוליטית שהיא לרוב לא פשוטה, כדי שחבר-הכנסת יוכל לקדם את הצעת-החוק, אל מול משרדי הממשלה שבתחומיהם היא עוסקת, תוך זכייה בשיתוף פעולה עם הקואליציה השלטת בכנסת. בהחלט ייתכן שהצעת-חוק הונחה מתוך מטרה לקדמה, אבל עצם הטענה כי יש הישג או רצינות הכרוכים בפעולת הנחת הצעת החוק  - פעולה שכל שנדרש ח"כ כדי לבצעה הוא עמידה בהליכים פקידותיים-בירוקרטיים - היא טענה מגוחכת, ומדובר באקט פשוט שערכו - לכשעצמו - מבוטל לגמרי.

חשוב להבהיר שקורה כי הצעת-חוק איננה מקודמת לאחר הנחתה, מאחר וחבר-הכנסת משיג את תכליתה בדרך אחרת - שינוי מנהלי בדרך התנהלותו של משרד, קבלת החלטה על ידי האמונים על הנושא, או חקיקה אחרת שמקדמת את אותו הנושא. מהבחינה הזו, הצעת החוק מונחת כסוג של נשק שחבר-הכנסת עלול לעשות בו שימוש. קשה להעריך את כמות הצעות החוק שנועדו לשרת מטרה זו, אבל אני סבור שהערכה בטוחה ואף נדיבה תעריך את ההיקף של הצעות חוק מסוג זה, כדומה לאלה שקודמו והפכו לחוקים.

רובן של הצעות החוק אינן עוברות את שלב ההנחה, בשל התקיימות אחד מן השניים -

  • הן כושלות בשלב הקריאה הטרומית, מאחר והמציע לא הצליח לזכות בתמיכת הממשלה, וכתוצאה בתמיכת הקואליציה (הממשלה והקואליציה - שתיים שהן לרוב בדעה אחת, שהרי הקואליציה, לפחות רוב זמן כהונת הכנסת, מצויה בשליטת הממשלה)
  • אף אחד לא ביקש לקדם אותן לאחר שלב ההנחה, מאחר וכל מטרת ההנחה הייתה להשיג מעט "הון תקשורתי".... 


כך שבפעם הבאה שאתם קוראים שחבר כנסת הניח הצעת חוק פרטית, דעו שהוא בסך הכל הזיז נייר ממקום למקום. המבחן האמיתי הוא בשאלה - האם הצעת החוק הזו תתקדם בתהליכי החקיקה ותהפוך לחוק, או האם ייעשה בה שימוש/מינוף כך שתכליתה תושג בדרך אחרת.
זה המבחן האמיתי לרצינות, ותו לא. 

יום שני, 12 ביולי 2010

הולכים לעשות עסקה ? מציעים לכם כבטוחה שיק של עורך דין ? אל תניחו הנחות

בעוונותיו הרבים, עורך בלוג זה עוסק, בין היתר, בייעוץ משפטי בדיני-שכירות. אירע ושוכר שנדרש להביא ערבים, הביא הורה שעיסוקו הוא עריכת-דין. ההורה התקשה להבין מדוע אינני מסתפק בו כערב יחיד, והרי הוא עורך דין !
לא זאת בלבד, אלא שאותו הורה היה נכון להפקיד בידיי שיק ערבות, והרי מן המפורסמות שאין אמין משיק שנותן עורך דין, האין זאת ? כותב דברים אלה, בהיותו עורך-דין ספקן וקפדן בפני עצמו, שנאמנותו לחוק וללקוחו עומדות בפניו ראשונות, ודוחות חברות ונימוסין (למעט במקום שאלה ראויים או נדרשים על פי חוק), הסביר שאין ביכולתו להניח הנחות. אולי פעם, בימים עברו, שיק של עורך דין אכן היה טוב כהמחאה בנקאית. אבל בימינו אלה, לא כדאי להניח זאת. אותה הורה מחה ופעה, אך נאלץ בסופו של יום להעתר לבנו, שחפץ מאוד לשכור את אותו המושכר, והביא ידיד משפחה ששימש כערב שני.

ימים עברו, והנה התגלגל ובא מולי פסק-דינו של ביהמ"ש העליון  בעניין הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב יפו נגד עורכת-הדין שרה דוידוביץ , והזכיר נשכחות. יובהר כי אין קשר בין הדמויות בפסק-הדין לסיפור שסיפרתי קודם לכן. אבל הלקח, אוי הלקח....

ונצטט הקטע הרלוונטי:
בשנת 2006 הורשעה המשיבה על ידי בית הדין המחוזי, על פי הודאתה, בעבירות של מעשים הפוגעים בכבוד מקצוע עריכת הדין על פי סעיפים 53 ו-61(1) לחוק, ובעבירות של התנהגות שאינה הולמת את המקצוע, על פי סעיף 61(3) לחוק. עניינה של קובלנה זו נסב על שישה שיקים שמסרה המשיבה לבעל דירה אותה שכרה, מר גורי זילכה (להלן: המתלונן 2), במהלך השנים 2003-2004, וזאת בידיעה שאין לשיקים כיסוי, וכי החשבון ממנו נמשכו מוגבל, ותוך שהיא מציגה עצמה בפני המתלונן כעורכת דין. כשהגיש המתלונן 2 את השיקים האחרונים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים, לא הגישה המשיבה כל התנגדות, אך מנגד, היא לא פרעה את חובה, ולא נקטה בהליך כלשהו לקביעת יכולתה. כתוצאה מכך הוצא נגדה צו מאסר. בגין מעשים אלה, גזר בית הדין המחוזי על המשיבה, ברוב דעות, 12 חודשי השעיה על-תנאי, וזאת בנוסף לכל עונש אחר, כשהתנאי הוא שבמשך שלוש שנים לא תעבור עבירה מהעבירות בהן הורשעה בהליך זה. כמו כן, הוטל על המשיבה לשלם למתלונן 2 סכום של 5,000 ₪. במסגרת גזר הדין, ציין בית הדין, בין היתר, כי לא זו בלבד שהעבירות שהמשיבה מבצעת הולכות ומחמירות, אלא שהן נעשות "רבגוניות" יותר בטיבן, וניכר במשיבה שלא השכילה להטמיע את המסרים המתבקשים מהעונשים שהוטלו עליה עד כה. היא אינה מתקנת את דרכיה, ומוסיפה לעבור עבירות, וכל זאת במהלך תקופה קצרה. בית הדין ציין, כי העבירות של משיכת שיקים ללא כיסוי אמנם אינן קשורות במישרין לעיסוקה של המשיבה כעורכת דין, ובוצעו במסגרת חייה הפרטיים, אך העובדה כי השתמשה בתוארה כעורכת דין בביצוע עיסקה פרטית של שכירות דירה ונוכח עצם חומרת העבירות של מסירת שיקים ללא כיסוי במיוחד ביחס למי שעיסוקו בעריכת דין – ראויים לגינוי. במעשיה, כך נפסק, פגעה המשיבה בתדמיתו של ציבור עורכי הדין ובאמון שהציבור רוחש כלפיהם, על אף שהעבירות בוצעו בכשירותה כאדם פרטי. בשל השוני בין אופי העבירות נשוא הליך זה לבין העבירות הקודמות בהן הורשעה, לא הופעלו כלפי המשיבה עונשי ההשעייה על תנאי שהוטלו עליה בהליכים הקודמים.

יצויין עוד, שבמסגרת הערעור בבית המשפט העליון (על 3 עניינים שונים בהן היתה מעורבת אותה עורכת-דין), בחר ביהמ"ש העליון שלא להיענות לערעוריו של הועד המחוזי, סירב להחמיר בענישה בפועל, ובמקום זאת החריף בענישה על-תנאי, מתוך שאיפה "להמחיש בפני המשיבה לראשונה את מסר הפסול בעבירות בהן הורשעה, כדי שיילמד לקח לעתיד".

החשוב בפסק-הדין לענייננו היה ונשאר: יש עורכי דין שכושלים ומבצעים "שורה של עבירות, בעלות מאפיינים שונים ומגוונים". לעתים יהא זה כשלון מקצועי, דוגמת הערעור הראשון שנדון במקרה הזה, בו דובר "ברשלנות מקצועית שעניינה זניחת טיפול בתביעה שהגישה, אשר הביאה למחיקת התביעה מחוסר מעש. מדובר בהתנהגות רשלנית בתחום המקצוע אשר נסבה על אי טיפול נאות בעניינו של לקוח".
לעתים תהא זו התנהגות כגון "מתן שיקים ללא כיסוי ואי תשלום סכומם. עבירות אלה אינן נוגעות במישרין למקצועה של המשיבה כעורכת דין, אך הן בודאי מטילות כתם של פסול מוסרי על מעמדה המקצועי, בשים לב לאופיין ולחומרתן". לעתים יהא זה "אי תשלום הפיצוי שהוטל על המשיבה לשלם למתלונן מכח פסק הדין שניתן בהליך המשמעת השני שאותו הייתה חייבת לקיים ככתבו וכלשונו, לא רק בתורת נאשמת, אלא גם כעורכת דין, האמורה להכיר בחובת כיבוד צווי בית משפט".


ככל שלא נהפוך בזה ונהפוך בזה, מדובר ב-"סטייה מן השורה, המשקפת, יותר מכל, את אי הבנתה של המשיבה את דרישות המשמעת הנובעות ממעמדה כעורכת דין, והנגזרות מהשתייכותה למערכת מקצועית הפועלת על פי כללים מסוימים שהיא נדרשת בכיבודם. הרישום המשמעתי הקודם הקיים לחובת המשיבה מבטא גם הוא קו אופייני של אי הפנמה של מסרי הענישה על תנאי שהוטלו עליה מעת לעת, והיא חוזרת פעם אחר פעם לסורה גם לאחר ענישתה. אכן, ככל הנראה מצבה הכלכלי אינו טוב, והיא מתמודדת עם קשיים בניהול משרדה, אולם אין בהיבטים אלה כדי לגרוע מהפגיעה שמעשיה והתנהגותה גורמים לא רק ללקוחותיה היא אלא גם לתדמית הכללית של ציבור עורכי הדין שהיא נימנית עליו."

והלקח הנלמד כאן, הוא: בימים טרופים ועצובים אלה, העובדה שהצד שכנגד הוא עורך-דין, אינה מקנה לו הנחה מוקדמת בנוגע לרמתו המוסרית או התנהגותו העתידית הצפויה. אותם כללי הזהירות שיש לנקוט כלפי כל אדם, יהא מקצועו אשר יהא, יש לנקוט גם אם הצד שכנגד מגיע ממקצוע המוסדר בכללי-התנהגות קפדניים.
הבעיה היא כמובן לא בכללים, אלא באכיפה. אבל כפי שניתן ללמוד מפסק-הדין, האוכפים מרוסנים - לטעמי מרוסנים מדי - על ידי הערכאות שלמעלה.

ומה שנותר לכולנו הוא לקח עצוב מאוד.
אבל מוטב להיזהר, מאשר להיפגע.




יום ראשון, 11 ביולי 2010

עיריית ת"א חוייבה לפרסם התקציב באקסל ולא בפורמט שלא מאפשר חישובים בקלות

ביהמ"ש לעניינים מנהליים: עיריית תל-אביב תחוייב להציג את תקציבה בקובץ אקסל ולא בקובץ PDF, כך שיתאפשר לכל המעוניין לבצע בקלות, באמצעות היכולות של הגליון האלקטרוני, חתכים ובדיקות.

העירייה מפרסמת כבר היום את תקציב בפורמט PDF, בכתובת הבאה.

3 העיריות הגדולות בולטות לטובה בעצם פרסום התקציב, בהשוואה לחלק מן העיריות הקטנות, ומבין ה-3, תל-אביב בלטה לטובה בעצם הפרסום המסודר של התקציב, אבל ההימנעות שלה מפרסום בקובץ שיקל על עיבוד הנתונים העלתה חשש שבעצם היה כאן ניסיון להסתתר מאחורי עודף המידע שמאפיין מסמכי תקציב.

כשיתפרסם קובץ האקסל (ויתבצע מעקב בסוגיה הזו, כאן בזוטות), נדע האם היה מקום לחשש הזה, או שאכן, כפי שטענה העירייה, נסיבות מוזרות הפכו פרסום ב-PDF לקל ופשוט, בעוד שהפרסום בפורמט אקסל היה קשה ומסובך. זמנים יגידו.

ובינתיים - כמו בכל חידוש שמשמעותו שלציבור יינתן יותר ידע על הנעשה בכספיו ובענייני הציבור - להשומע ינעם. 

יום שלישי, 6 ביולי 2010

תקדים בינלאומי: ישראל לא תעמוד בדרכו של אלמן, להביא לעולם ביציותיה המופרות של אשתו המנוחה

ארגון משפחה חדשה מדווח על מאבק שניהל מול משרד הבריאות עד שזה התיר לאלמן להסתייע בשירותי פונדקאות להביא לעולם את העוברים (הביציות המופרות) שהותירה אחריה אשתו המנוחה.